אני הוא המתחבא בצללים
אני הדבר בו אתם מתביישים
אומנם איני יפה כולם
אבל בעורקיי זורם אותו הדם

אני מכוער, זוועה אנושית
כולם מסרבים להכיר בקירבה המשפחתית
אותי נועלים במרתף... מחביאים מפני כולם
ורק אומרים לי כל הזמן כמה אני מטומטם

זו לא אשמתי שאיני כמו כולם
אך גם אני שוקק לאהבת אדם
גם אני רוצה שאותי מישהו יחבק וינשק
במקום לראותי ובבהלה להסתלק

אני היא הכבשה השחורה
המכוערת, הלא רצוייה
כולם רוצים שהיא תעלם
שתפסיק סוף סוף להתקיים... אך היא שם.

כל הזמן מספרים לי,
משכנעים אותי
שאיני ראו לאור היום
אנשים יברחו בכל מקום

כמה אני חריג
כמה אני שונה
הם אומרים: אתה מפלצת, לא אדם
אם תצא רק תביא חורבן

ולכן אני פה
בין הצללים
אני יודע שאותי הם מבינים
מרגיש עצוב, מרגיש לבד
ותוהה מדוע איני כמו כל אחד...