אף פעם לא הפסקתי לאהוב אותו.

 

קצת לפני יום ההולדת החמש עשרה שלי, נסעתי לבקר את מורן.
באחד מהלילות יצאנו החוצה להסתובב קצת, ובדרך פגשנו כמה ידידים
חדשים שלה.
הם היו מצחיקים ונחמדים והיינו איתם הרבה.
יום אחר כך, היינו איתם שוב.
כשחזרנו לבית שלה היא הסתכלה עליי בחצי חיוך ושאלה אותי
"אלון...?"
הסתכלתי עליה וחשבתי לעצמי 'מה פתאום...'
אבל היא ונוגה החליטו שאני ואלון זה ה-שידוך הכי טוב שיכול
להיות.
ולא עבר יותר מדי זמן עד שהתחיל ביננו קטע.
בערך חודש אחר כך, נסעתי שוב למורן, וכמובן שנפגשתי גם עם
אלון.
ישבנו דיברנו שעות, הכי נהנינו בעולם, ולפני שהוא הלך הוא גם
נתן לי את הנשיקה הראשונה שלי.
הייתי בעננים, ממש הרגשתי מאוהבת.
אבל זה לא נמשך הרבה זמן.
אלון החליט שהקטע הזה לא כל כך מתאים לו כרגע, והקשר התנתק חוץ
משיחות טלפון פעם בכמה חודשים.

אף פעם לא הפסקתי לחשוב עליו, וכל פעם שראיתי אותו הלב שלי
הזכיר לי מה אני מרגישה.

עברה יותר משנה וחצי מאז וכבר לא חשבתי על אלון יותר מדי, גם
לא דיברנו יותר מדי ולא ראיתי אותו במשך יותר משנה.

ביום שישי אחד החלטתי עם כמה חברות שלי שנלך למסיבה.
גם מורן ונוגה ועוד הרבה חברים שלי היו אמורים להיות שם.
התארגנו ויצאנו.
הגענו למועדון חדש, גדול ונחמד, וישר הלכנו לכיוון הבר, אחרי
כמה כוסות של וודקה תפוזים הלכנו לרקוד.
אני ומיכל הסתובבנו בכל המועדון כדי לראות מי בדיוק הגיע לשם
באותו יום ואולי למצוא לנו איזה טרף.
פתאום, ראיתי את העיניים שלו.
הוא השתנה, הסתפר וגבה אבל יכולתי לזהות את העיניים האלה בכל
מקום.
עצרתי במקום ואמרתי למיכל שאני חייבת למצוא את מורן ולברר אם
זה הוא באמת.
חיפשתי אותה וכשסוף סוף מצאתי אותה היא הייתה נסערת, היא רצה
אליי וצעקה: "אלון כאן!!!"
אמרתי לה שראיתי אותו ורק רציתי לברר אם זה באמת הוא.
לא ידעתי מה לעשות, בסוף החלטתי ללכת ופשוט להגיד לו שלום.
נשמתי עמוק והלכתי לחפש אותו, בסופו של דבר מצאתי אותו, באתי
אליו והחלפנו "מה המצב?" יחד עם חיבוק. אמרתי לו שאני אראה
אותו אחר כך והלכתי.
הלב שלי לא ידע מה לעשות, פתאום הרגשתי שהכל חוזר אליי, אבל
החלטתי להתעלם מזה.

אחרי כמה שעות הלכתי לשבת בצד, ולנוח קצת. אחרי כמה דקות ראיתי
אותו בא ומתיישב לידי.
החלפנו קצת חוויות מהשנה פלוס שלא ראינו אחד את השני. ואז הוא
אמר: "את באה לרקוד?"
חייכתי אליו ונתתי לו למשוך אותי.
רקדנו ולאט לאט התקרבנו אחד אל השני. התחבקנו ולא עבר הרבה זמן
עד שהתנשקנו.
ומאז לא נפרדנו עד שהוא היה צריך ללכת.
אמרנו שנשמור על קשר ונפרדנו.
המשכנו לדבר בטלפון, כמעט כל יום.
ואחרי כמה זמן החלטנו שניפגש.
כמה ימים לפני כן, נהייתי חולה ולכן ביטלנו את הפגישה והמשכנו
עוד לדבר בטלפון.

הייתה לי את ההזדמנות להחזיר לי אותו.
אבל אני הגעתי למסקנה שלא כדאי לנבור בעבר, ושזה רע, ושבטח כל
מה שאני מרגישה עכשיו זה לא באמת, אלא בגלל שלא היה סיום אף
פעם למה שהיה ביננו מהתחלה.
החופש הגדול התחיל וכל אחד מאיתנו עבר לעיסוקים שלו ולאט לאט
הקשר שוב ניתק.

ושוב, יום ההולדת השבע עשרה שלי.
באותו יום חשבתי קצת על כל הסיפור שהתרחש לפני שנתיים.
אבל זה לא היה יותר מדי בראש שלי.

באמצע הלילה קיבלתי שמעתי את הפלא פון שלי מצלצל, על הצג
ראיתי: "אלון".
הלב שלי התחיל לדפוק טיפה במהירות ולא ידעתי אם אני שמחה או לא
יודעת מה, פשוט הרגשתי בלבול קל.
עניתי ודיברנו.
אחרי בערך חצי שעה ניתקנו והצליל של הקול שלו הדהד עדיין בראש
שלי, הזיכרון של העיניים שלו עלה בי שוב.


ושוב, ההרגשה של ההחמצה האדירה והגעגוע.