בין ענפי אלון עתיק
מרחפים בעלטה אורות
בקולות שמחה וגיל
משחקות להן פיות
כנפיהן מנצנצות
ולגופן עלי כותרת
ומלכה שם במרכז
היא גדולה ומאושרת
משחקות הן בכדור
ושרות שירים של סתיו
על מלכה ועל ילד
ועל האיש המאוהב
ובפינה בצד נחבאת
פיה קטנה ובודדה
לא משתתפת בהוללות
היא הזאת המנודה
לא שייכת, לא צוחקת
לגופה עלה פשוט
לא מרקדת, עמומה
היתכן נפלה טעות?
החלום של זאת הגברת
תוך-תוכי צפונות ליבה
למצוא לה אהבה של גבר
ולהיות לבת-חווה
ובלילות אפשר לשמוע
בכי מר בא מרחוק
מביאה אותו הרוח
הוא משתיק גם את הצחוק
קריאות הלעג והבושה
באות הן יד-ביד
וקולה זועק 'הצילו!'
אך נחנק, מושתק מיד
'די לי, די!'
היא גוערת בעצמה
ואת כל הפחדים
היא בקול רם מגנה
עד שיום אחד הגיע
ואת המזוודה ארזה
את גופה עטפה בבגד
ואל על התעופפה
מלמעלה השמיים
מלמטה העולם
מאחור אפל היער
ובאופק נגלה הים
ציפורים עוטפות סביב
איילות קופצות תחתה
שלג על פסגות נוצץ
ושמש פז לה מאירה
'החיים יפים הם'
היא קוראת אל השמים
אגור עם בני האדם
היא צוהלת ומוחאת כפיים
וגגותיה האדומים
של עיר בעלי מלאכה
נגלית מבעד לעננים
וקורצת לה
מחייכת הגברת
ומנמיכה טוס
ונזהרת לא להיתקל
ברוכב על סוס
מבטיחה היא לעצמה
ומעיפה מבט ביתר
לאף אחד היא לא תחשוף
את זהותה תשמור בסתר
פוסעת אל תוך העיר
מביטה היא מסביב
ניגש אליה איש צעיר
בחור גבוה וחביב
אמר לה שהוא אוהב אותה
ושר לה סרנאדה
ביקש לשאת אותה לאישה
והיא רק חייכה לה
ואחרי שבוע שבא כל יום
וביקש שוב את ידה
נאותה לו לבסוף
ונעשתה לו לרעיה
שכרו הם בית על החוף
עם חצר גדולה
ורהיטים יש בו לרוב
ואפילו חתולה
לא שאלה על קורותיו
גם כשהיו לבד
פן ישאל הוא לשלה
ויעזבה מיד
וכך הם חיו באושר רב
איש חביב ופיה
והיא לא גילתה לו מעולם
את סודות מולדתה
אבל יום אחד התעוררה
ומצאה שבעלה עזב
ארז לו תיק וחפצים
והשאיר לה רק מכתב
וכשקראה את המכתב
התמלאו עיניה דמעות
כי כך כתב לה אהובה:
'שבתי אל ארץ הפיות'. |