גם כשאני ניצב
מיותם
מול הדף הלבן
במלוא
בוהקו הנקי
מרבב
החף ממילים
וזומם לטמאו בבלע מכאוביי
באיוולת הירהוריי
גם אז
נדמה לי כי אני ניצב
בקדמת הבמה
מכנסיי מופשלים
וערוותי מתנועעת
לצלילי מוזיקה צרודה בבר
אפלולי
אור זרקור עמום מעיב עליי זוהרו
המעושן
סביב לשולחנות העגולים
נדחקו רגליהם של
ארתור ושאר
אבירי הפנטזיה
סביב לשולחנות העגולים
ישובים
אבי, שאר בשר מבשרי,
מכריי, ידידיי, אהוביי ואויביי
המרים
אבי, שאר בשר מבשרי
מכריי, אהוביי, ידידיי
ואויביי המרים
נותרים ברוחב לועם לנוכח
הדיוקן העצמי ששרטטתי
לפניהם ומשיחים
בעוזבם נזעמים את הבר
איך שפיקאסו צייר כך לפניי
ואיך שהם מעדיפים
תמונות ריאליסטיות יותר
בבואות נאמנות של המציאות
ושאני
סלפן
וקריקטוריסט-אמן
ושהם אף פעם לא ראו
רקיע מתעוות
בעגמומיותו
ושהם היו מוסיפים
קווי מתאר פסטלים |
