הגענו לעונת החתונות
של כל המפותות המגונות,
של אלה שהושקו במרגריטה,
של אלה שבחדר הסמוך,
של אלה עם דימוי עצמי נמוך,
שבלשון חלקלקה גירית

ואז הנחת בחצר ריקה,
כערימת עצים להסקה
בארץ רחוקה ומרוסקת,
ואז הלכת ושרקת שיר,
נגיד, "רכבת לילה לקהיר",
ולא זכרת את המפושקת.

הן מתחתנות. הן טועמות עוגה,
הן מציירות עם טוש ומחוגה
סידור של שולחנות ובר קוקטיילים:
התחיל במרגריטה ונגמר
במרגריטה. מי שלא הלכה ישר
מכוס אחת, הלכה ישר בתלם.

(משחק מילים נחות. אומרים "הישר".)
מנה של דג מסריח וכשר.
(לולא ביו"ד ובקוצו דקדקתי,
לאן הייתי מגיעה? לשם.)
האבא לרווחה גדולה נשם,
נציג האל נאם נאום דידקטי.

הגענו לעונת החתונות
של כל המפותות - אותן בנות
שגם לפני, גם אחרי השאכטה
הראשונה - עם ראש באדמה -
הן לא ידעו אם הן רצו, ומה
רצו. הן מקבלות את האסמכתא

מנציג האל, הדג והעוגה.
"שחקי אותה קשה להשגה",
אמרו להן. (...ממאה אלף שקל.)
"שיתאמץ", אמרו להן, "עזבי,
שישלם עלייך ויביא
לך מתנות", אמרו להן. בשקם

פעם אחת התחיל איתן טייס.
דמעות ולב שפוך לי. סיאס.
טייס גבוה ומהרצליה
שלא אומרים לו "לא". "תהיי יפה",
אמרו להן, "ארוז בחליפה
קבלי אותו, כמו בתרמיל קליע."

הגענו לעונת החתונות
של כל המפותות, המפונות
מהספה עם חצאית מופשלת
ויין פטישים לכל אורכה
של מערכת העיכול. בחריקה
עוצר לו סמל סטטוס מול הדלת.

הן מתחתנות. הן ילדות טובות.
הן מכינות סלט מאוהבות.
אמרו להן, "תפסי אותו ברשת."
הן מזדיינות רק אחרי פגישה שישית,
זוכרות לחוות אורגזמה חרישית
ולזייף אחת מאוד רועשת.

הגענו לעונת החתונות
של אלה הקנויות והקונות,
שמדלגות בין מטאטא לשוקר,
של אלה שהושקו ביד אמן,
שלא מזגו כוס יין לעצמן
ולא מעונג ריחפו בבוקר.