" זו נבואה שמגשימה את עצמה..." חשבתי לעצמי. הרי רק לפני שנה
כתבתי את אותו סיפור, מהדמיון, בלי שום חשיבות, ועכשיו הוא
נוחת עליי,ובהצתה מאוחרת אני קולטת שמה שנרשם שם, היה בעצם
עליי...

ובאותו סיפור היה מתועד מקרה של נערה בת גילי בערך, בת 18, לא
שיא היופי לא שיא החוכמה ,נערה ממוצעת, שנפלה ברשת האהבה.
היא הייתה ממשפחה טובה, עם ציונים סבירים, חברות טובות שעליהן
היא יכלה לסמוך, ולא היה חסר לה כלום מלבד האהבה.
וגם אותה היא מצאה .
זה התחיל מאותו ערב בל"ג בעומר, היא עשתה מדורה עם חברות
וידידים,רק שהפעם היו שם עוד שלושה שהיא לא הכירה...והם דיברו
איתה, כולם היו נחמדים, כולם היו נראים כאילו הם רוצים ממנה
דבר אחד.
שאותו היא לא רצתה לתת,בכל מאודה היא רצתה לשמור את עצמה
לחתונה...
רק אחד מהם, שבכלל לא היה הטעם שלה, ניגש ודיבר איתה... והשעות
רצו, בלי לשים לב הם ישבו עד אור הבוקר מנותקים מכולם, על
רפסודה שהיו צריכים לשרוף ,ודיברו...
על מה?! אני אפילו לא זוכרת, זה מה שהיה מיוחד, שזה התחיל
כשהיא והוא לא קלטו מה שהולך להתרחש ביניהם.
מאז... הם עברו הרבה, מההתחלה ועד היום.
כשהוא היה בבית חולים,כואב ועצוב היא ישבה איתו, מנסה לעורר בו
חיוך או שניים.
וכשהיא נזכרה באותם רגעים מגעילים שעברה, אותה תקופת דיכאון
שאפפה אותה, הוא חיבק אותה חזק חזק, ולמרות שהוא שתק, הוא ריפא
אותה.

והם כל כך שונים. הוא ממוצע בגובה, לבן, שחיף בטירוף ונראה
עצבני תמיד.
והיא דיי גבוהה,שחומה, מלאה, ותמיד אבל תמיד צוחקת...
כנראה שהפכים באמת נמשכים.

ומלילות של עבודה מלאים בגעגועים אליו ועד מילים עמוקות שבהן
הוא אמר לה שהוא אוהב אותה, ורק אותה, הם נסבכו אחד בשני, נהיו
תלויים ברגשות כה נעימים שלא זכו לחוות במשך החיים.
הוא באמת אהב אותה. היא אהבה אותה בטוח, אבל תמיד הרהרה במקום
מסויים מה היא עשתה שהיא זכתה בו, למה מגיע לה משהו כל כך
טוב?!

בהתחלה היא פחדה,היא ידעה שדברים טובים לא נשארים הרבה זמן על
ידה ולכן היא נסגרה. אבל לאט לאט היא הרגישה שאין לה ממה
להסתגר,שזאת אהבה אמיתית, ושהוא לא בא לפגוע בה כמו השאר, אלא
לגונן עליה...
ואז באה ההרגשה,שהיא רוצה אותו. לא במובן המיני. היא רוצה עליו
בעלות, היא רצתה לחוש את גופו להרגיש אותו בתוכה, להרגיש
שלמרות  שהם שניים הלב שלהם בעצם אחד.
ההרגשה הזאת גדלה וגדלה בתוכי, כל פעם שהייתי מביטה בעיניו
והוא היה אומר לי כמה הוא אוהב אותי, כמה הוא רוצה ומתפלל
שנהייה יחד עוד המון זמן, כמה הוא לא הרגיש ככה אף פעם, כמה
אני מיוחדת בשבילו. הבנתי שגופי שלו.
ובאמת אני מיוחדת בשבילו, הוא אוהב את האף הגדול שלי שאני
חולמת לחתוך כבר שנים, והוא אוהב את השוקיים השמנות שלי שאני
מתה להרזות, הוא אוהב את החיוך שלי למרות שדווקא ככה אני הכי
מכוערת,והוא אוהב והוא אוהב והוא אוהב...
וגם אני אוהבת בו-הכל.
הוא מושלם בעיני, ואני יכולה לדבר עליו כמו עכשיו מהבוקר עד
הערב, ולהבין כמה הוא חשוב לי ואיך שבחיים שלי אני לא ארגיש
ככה כלפי מישהו.
כי יש לנו משהו מיוחד, אני מאמינה בזה באותה מידה שאני מאמינה
שאלוקים הפגיש את שנינו לא במקרה...
למרות הכל...יופי באמת לא נמדד באהבה אמיתית.עכשיו שיש לי אותו
אני יודעת את זה...