שוכבת באמבטיה, חושבת...
אולי קצת עליך, אולי קצת עלינו, אולי יותר מקצת

מוקפת קצף לבן, טהור, כמו האהבה - אולי האהבה שלנו
מתבוננת בקצף. הוא עשוי בועות זעירות, עדינות, שבירות כל כך
אפשר להרוג המון כאלה בלי להרגיש אפילו.
האם הן יודעות? האם כואב להן?
האם כואב להן כמו שכאב לי כשהרגו-  אולי הרגת - חלקים באהבה
המושלמת, הטהורה שלי?
האם הן מתות מוות בייסורים - כמו האהבה שלי,
ואולי, אולי בלי להרגיש דבר - כמו האהבה שלך?
האם באמת לא כאב לך? האם בכלל אהבת?

דמעה אחת שלי נוחתת על הקצף, יוצרת בו חור.
חור באהבה שלי - אולי שלנו.
הורגת בדרכה המוני בועות חסרות אונים...
ועוד אחת זולגת, ואחת אחריה, והמים הופכים יותר ויותר מלוחים
הקצף הולך ודועך, נמס, נעלם...
וכל הבועות מתות.
ואולי בכלל הקצף הוא לא כמו האהבה, אלא כמו הלב שלי?

אבל באמת, זה לא ממש משנה...
הרי בכל מקרה את שניהם הרגת