"...אל לב הזמר נשברה העט"
(אגרת, נתן אלתרמן)
...וחוזר הוא אל
הגיטרה הישנה
כמו היה חננאל
ודבר לא נשתנה
חוזר הוא מכפור
חוזר הוא מכפור וניכר
וניכר, אלאף שאבוקה
אותה אבוקה
של אור
כן הוא בא! הוא בא!
כעת אוחז הוא בה
בקרנות המזבח -
ברוך שובך ברוך שובה
והכאב יחדל לנבח
ועולה בסולמות אל עיקר ההויה:
עור וגידים
עץ ומיתרים
הללויה
זו היא הזנוחה מני -
אז, בקרנזוית
וישא את עיניו, עיני -
יואל, ויביט -
נשמה
בודדה במדבר
אין זולת לה דבר
חיגרת נחגרת לתרמילה הדל
תחת העץ ההוא
כמעט ותתמוטט. אבל -
מים
מים שקטים
חובטים מתלקטים ניבטים
אלמול החולות הקמוטים
ונצה
נצה כנוצה
ותועה
ותועה בטעות
ותוהה: ...איה ילדותי
עיי ילדותי הכסופים
איי הזהב...
אבל אז נשבר לי הלב
והחוב שוב לא נפרע
כלכך קרוב...
כלכך קרוב הייתי...
כשהמיתר נקרע - |
