העולם כל כך לא ברור לי.
אני מנסה שהוא יהיה נהיר לי, נגיש לי כפי שאנו עיצבנו אותו -
מסובך, בעייתי וחולה.
אולם אני לא רואה זאת. הוא נראה לי פשוט מדי וריח האדמה בבוקר
מטריף את חושי וגורם לי להודות לחיים שאני בתוכם.
עלה קטן שצמח בצמח נושן גורם לי אושר.
הנמלים המטפסות החוצה ופנימה מתוך דברים מתוקים, גורמות לי
לעתים לצחוק.
איני מבינה אותו, את העולם הזה, על מלחמותיו, שנאתו וגזענותו.
הוא נראה לי פשוט מידי.
השמש שוקעת וזורחת, יצורים מתים ונולדים
ואני שם איפה שהוא במכלול הזה
מקשיבה לרוח הקוראת לי
ומביאה לי ניחוחות רחוקים.