|
בין דמדומים יושבת
את זרועותי אליך פורשת
בשמך קוראת וקוראת
אך תשובה אינני מוצאת
הלכת עפת ולא תשוב
לו ידעת כמה לי אתה חשוב
את ראשי וליבי ממלא
בכל יום וכל ליל
מי ייתן ואלי תחזור
ותוציאני מאופל לאור |
|
|
ורק את לא פחדת
מכל הבלאגן,
אולי כי ידעת
שהשמחה הזו היא
רק בגלל שאנחנו
כבר כל כך הרבה
זמן עצובים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.