ישבתי בסלון ועישנתי סיגריה, הייתי מעוצבנת, חשבתי לעצמי איך
הוא יכל לעשות לי דבר כזה, הוא הרי אמר לי שהוא אוהב אותי ולא
רוצה אף אחת מלבדי. כנראה שטעיתי ואני ממש לא מספיקה לו.
האיפור שלי נזל וכל הפרצוף שלי נהיה שחור, ממש כאילו לקחתי
עיתון רטוב וניגבתי על פניי. הפלאפון שלו היה זרוק על הריצפה
מפורק לחלקים, התכופפתי כדי לאסוף אותו אך מרוב שהייתי נסערת
נפלתי לריצפה ושוב עיניי התמלאו דמעות והתחלתי לבכות. ידעתי
שאני מסוגלת לעשות משהו מטורף ואני חייבת להתאפס לפני שאני
אעשה משהו שאני אתחרט עליו. הוא ניגש אליי מאחור והחל לנחם
אותי, התחלתי לצעוק עליו ולקלל אותו. הוא מנסה להרגיע אותי אבל
הוא יודע בתוך תוכו ששום דבר לא יעזור. שהכול נעשה כבר ואי
אפשר לשנות. פתאום צלצל הפעמון של הדלת. זו הייתה השכנה ממול,
היא העירה לנו על הרעש וכאשר היא ראתה אותי היא שאלה אותי אם
הכול בסדר, לא עניתי לה וטרקתי לה את הדלת בפרצוף. התיישבתי
בפינת האוכל, מולי היה מונח על השולחן הסכין מטבח, המראה שלו
הימם אותי, הסכין הייתה מבריקה וחדה. הרגשתי צורך עז לקחת
אותה, זה היה כאילו הסכין נמשכת אל היד שלי כמו מגנט. הוא
עדיין היה בפתח הדלת מתנצל בפני השכנה.
קראתי לו ואמרתי לו שיסגור את הדלת כי אני רוצה לדבר איתו. לקח
כמה שניות עד שהוא באמת עשה את זה, אבל לבסוף הוא ניגש אליי
ונעמד מולי עם חיוך מטומטם על הפרצוף שלו. אחזתי בחוזקה את
הסכין ומבלי לחשוב פעמיים תקעתי לו אותה בבטן עמוק. הוא נפל על
הריצפה ומתחתו התחילה להיות שלולית של דם. נשכבתי לידו, חיבקתי
אותו והחלתי לבכות, לא על מה שעשיתי, הצטערתי שלא עשיתי את זה
קודם. וככה נרדמתי שאני שוכבת לצידו והוא מדמם לו למוות ורק
חשבתי לעצמי מי יהיה הקורבן הבא.