אהובי,
ולכשתבוא אקח אותך למסע במעמקי ליבי. למסתורי הנפש, בתחום הרגש
ואהובי, לכשתבוא ניסע רחוק לעולמות שרק אתה-אני יודעים לנסוק
וכשתבוא ארכך אותך לאט לאט עד שתיצמד לגופי, רך, מלטף, נוגע לא
נוגע במעיינות השחר התכולים שעל מגע מימים מתרפקים ההמונים,
מצפים לתחושה הנשגבת של אהבה בכל הגוף, ולו לרגע בודד אחד.
אהובי לכשתבוא נפלס יחד דרכינו בהרים גשומים, בין סלעי האבן
הכבדים, המאיימים בנופלם בכל רגע. אהובי יחד לא נפחד, נהיה
השניים שיכולים אפילו על אמא אדמה. אהובי, יחד נעשה אהבה,
נתפנק זה על גופו של האחר, מתמזגים בהרמוניה מושלמת, מנגנים -
אהבה.
אהובי יחד נעשה אהבה מטורפת שוב ושוב, מנצלים את כל מאגרי
האוויר שקיימים בגוף, נושמים, נושפים, נושמים נושפים לחלל
הצעיר. נוטפת. יש לנו כוח, חזק על העצב, חזק על מלחמות, על
שנאה ורשע, יש לנו את מה שאחדים כבר ויתרו ורובנו מתפתלים,
תרים אחריו, מסתובבים באופל ברחבי תבל ולא מבינים, כי לא
מוצאים ואנחנו זכינו בכל הקופה. יש לנו אהבה.
אהובי, לכשתבוא אצמיד אותך בחוזקה לגופי הרועש, המחסיר פעימות
בכל רגע בודד מאז שנודעה הבשורה - אתה בא. אנשק אותך, אחבק
ואוהב כל פיסה טהורה הקשורה בגופך. ופנייך הנוגות יאירו לי את
הלילה האפל ביותר, כי האור בעייניך יש בכוחו להדליק את מנורות
השמיים, הופך כוכבים ללהבות, מבעירות את השחור, את כל השחור
שצבעתם בעולם.
אהובי עוד 11 יום ואתה כאן, קרוב, נוגע, כבר לא בחלום - אמיתי
לגמרי. אהובי כשתחזור, חזור אליי בשלום, כפי שאתה - פשוט,
אמיתי, אוהב אדם, אמיץ, בטוח, צעיר ומשוחרר - מכל כבלי העולם -
מהשיעבוד האנושי המפתה ומסנוור את העין, מכסף, זהב ויהלומים,
מאנשים צבועים, מהמון דברים לא חשובים שרק עושים עצמם ברומו של
עולם..
אתה פשוט כל כך ולכן יפה כל כך. בעיינים שלי.
אני אוהבת אותך, אני שונאת אותך, אני רוצה לאכול, לנשוך, לנגוס
בך, לשבור, לפרק ולהרכיב, לנטוע, לזרוע, לבנות ולאהוב, כל יום
מחדש רק אותך, רק אותך.
אהוב שלי, אני אוהבת אותך. אני אוהבת אותך. אני מתפוצצת
מגעגועים וככל שהימים קרבים זה מרגיש רחוק יותר, קשה יותר,
געגוע יותר. תחזור אהובי שלי לקן שלנו ונאהב, נאהב עד שנשכח
ונזכור את כל מה שחשוב באמת. אוהבת אותך. חולמת ימים כלילות,
רק אותך, רק אותך. נדב.