הערה: הסיפור לא נועד לפגיעה באף אחד.
נא לא לנסות לרצוח אותי.

היה זה יום בהיר.
השעה הייתה 15:18 כשעשיתי את דרכי לפיצוציה של פיצו.
כשהגעתי לפיצוציה, הבחנתי שמשהו בהחלט לא היה בסדר:
פיצו לא היה שם, ובמקומו הייתה נערה אתיופית.
ניגשתי אל הנערה האתיופית ושאלתי אותה:
"excuse me, do you speak Hebrew?"
"מה אתה חושב? שאם אני אתיופית, אני לא מדברת עברית?"
"כן, אבל לא חשוב.תביאי לי גזוז בטעם קולה ולימונדה בטעם
לימון!"
"בבקשה אדוני! 40 פזוס!"
"40 פאקינג פזוס?!? אתם לא מתביישים?!? איפה פיצו ומה עשיתם
לו?!?"
"אם אתה לא רוצה לשלם 40 פזוס, אני יכולה להוסיף לך קלפי יוגי
הו בחינם. מסכים?"
"לא ענית לי על השאלה! איפה לעזאזל פיצו השמנמניאק?!?! וכן,
אני מוכן שתוסיפי לי קלפי יוגי הו בחינם!"
"אתמול בא איש עם מסכה על הפנים, וניסה לשדוד את המקום. פיצו
נלחם באומץ רב אבל נפל בקרב. אני ושוקי עמזלגן הברחנו את
השודד."
"למה לא לכדתם את הפושע הנתעב?"
"פחדנו שהוא יטיל עלינו כישוף או קללה, או שאולי ינסה לעשות
פיגוע המוני ליד החנות שלנו. לא רצינו שהסחורה תיהרס!"
"סתם שאלה: את מפגרת?"
"בין השאר, אני גם קוטפת תפוזים מכניים ביום, ופורעת ביהודים
בלילה!"
"מצחיקה שכמוך! טוב, אני זז לבקר חבר שלי אדון שוקו אחר. אני
מקווה שתמותי מוות איטי ומייגע ותסבלי בגיהינום,  כושית
שכמוך!"
"ביי" ענתה האתיופית כאשר כבר הייתי עם שתי רגליים בחוץ.
בזמן שהלכתי לכיוון הבית, חשבתי קצת על הדברים שהאתיופית הזאת
אמרה:
כדאי שאבדוק בספר הטלפונים אם יש מישהו שקוראים לו שוקי
עמזלגן-רק רגע! עמזלגן זה שם שמורכב מ 3 מילים: עם, מזלג
וגן-מה זה אומר לי? תחשוב חזק!
ילדים בגן לא יודעים להשתמש במזלג, וזה מה שעושה אותם חלק
מהעם-לא, רגע-העם בא לגן, ובגן אי אפשר להשתמש במזלג-זה לא
נשמע נכון-איזה עם לא משתמש בסכין ומזלג? סינים! המאפיה הסינית
רצחה את פיצו וברחה לגן סיתוונית-אולי בכל זאת זה שם אמיתי...
חשבתי לעצמי שאולי כדאי שאני אלך לנוח בבית, ואחקור את הפרשה
אח"כ.
ב 16:05 הגעתי לביתי עם כל המצרכים(3) מהפיצוציה של פיצו.
שמתי את המצרכים על השולחן שליד המטבח, והלכתי לחטוף שינה
ולדרוש כופר.
נרדמתי מהר מאוד וחלמתי חלום:
"שומואל! שומואל! שומואל!"
"מה?!?"
"מדבר פיצו! אני יודע מי רצח אותי!"
"מי רצח אותך?!? גלה לי או שאחרבן עלייך!"
"בסדר! הרוצח הוא..."

רינג רינג: התעוררתי לצלצול הטלפון ומיד הרמתי אותו:
"תודה רבה לך חתיכת שמוק, שהרסת לי את החלום! עמדתי לגלות מי
ביצע את המעשה הנפשע!" צעקתי בקולי קולות.
"שומואלי! זאת אמאל'ה! איך אתה מרגיש?"
"בסדר, ביי" אמרתי לאחר שנזכרתי שאני צריך לקחת את הבת של
שולצן, אחי, מהגן, והשעה הייתה כבר 18:00, והילדונת מסיימת את
הגן ב- 17:55.
רצתי, במהירות עצומה, עם הסנדלים התנכיות שדופקות את הרצפה
בקול רם, לכיוון הגן, עד שלבסוף הגעתי ב-18:06 לגן רוחמה.
נכנסתי לגן, ולהפתעתי, רוחמה לא הייתה שם! הייתה שם רוסיה אחת
שהחליפה אותה.
ראיתי שהבת של שולצן עומדת בפינה וקראתי לה:"דורותי! בואי!
הולכים הביתה!"
"אני באאאאאאאאה!" צעקה הילדה הצייצנית בזמן שרצה במהירות
מטורפת לעברי ואח"כ בעטה לי בביצים.
"אחחחחחחח! ילדה קטנה ומטורפת! כמה פעמים אמרתי לך לא לעשות את
זה?!?"
"תשתוק, או שאני אעשה עלייך קקי!"
"שתקתי..."
בדרך לבית של שולצן, דורותי סיפרה לי על כל הדברים שהיא קיבלה
מהגן:
"קיבלתי קלפים של יוגי הו!"
"יופי! רוצה לעשות איתי החלפות?"
"לא רוצה! מה תעשה לי?"
"כלום..."
"קיבלתי גם מזלג בצורת יהודה לוי"
תראי לי אותו רגע!"
"לא רוצה! מה תעשה לי?"
"כלום, אבל את יכולה להראות לי אותו רגע?"
"כן, אבל אם תעשה לי שק קמח!"
"כפוית טובה!" אמרתי בשקט, והרמתי את הילדה המעצבנת בזמן שהיא
נתנה לי את המזלג שלה.
הסתכלתי על המזלג: הוא היה בצורת יהודה לוי כשבראשו כתוב:
ע"מ.
ע"מ? עירבון מוגבל? כנראה שצדקתי-גן-מזלג-עם.אבל לעזאזל!! מה
זה אומר?!? מה זה הע"מ הזה? הגננת הרוסיה-כדאי שאשאל
אותה-אחחחחח! נתפס לי הצוואר!

"את יכולה לרדת ממני כבר?"
"לא רוצה! מה תעשה לי?"
"אני אגרום לך להתחרט על זה שיצאת מהבטן של אימא שלך!"
"טוב..." אמרה דורותי בזמן שהיא מנסה לרדת ממני.

אני חייב לחזור לגן רוחמה ולשאול את הרוסיה מה קרה לרוחמה ומה
זה הע"מ הזה!
החזרתי את דורותי לביתה וחזרתי לגן רוחמה כדי לחקור את
התעלומה.
נכנסתי לגן וניגשתי אל הגננת הרוסיה:
"excuse me? Nash control? Da? Niet? Spasiva"
"זה בסדר! אני מדברת עברית!"
"בולשוי"
"זה בסדר! אתה יכול לדבר איתי עברית!"
"טוב, אז, אה... שכחתי את כרטיס המועדון שלי, את עדיין מוכנה
לדבר איתי?"
"כן! למה לא?"
"כי את רוסיה, טוב, לא חשוב. רציתי לשאול אותך בקשר לרוחמה! את
יודעת מה קרה לה?"
"נרצחה, אתמול בערב. אני ועמזלגן הברחנו את הרוצח!"
"מה?!? איך?!? אני לא מאמין! גם את וגם האתיופית הזכרתם את
עמזלגן!!!!!!!! למה?!?"
"אה,טוב...אמממממם...הוא חבר טוב"
"מעניין...את יכולה לומר לי עוד משהו?"
"כן! מאה שקל!"
"לא,לא זה! רציתי לשאול משהו: האחיינית שלי סיפרה לי שהיא
קיבלה מזלג בצורת יהודה לוי שכתוב עליו: ע"מ. את יודעת מה
זה?"
"כן! זה 'עמבה מייקרס!' הספונסרים של הגן שלנו! זאת חברה
מוכרת! איך אתה לא מכיר אותה?"
"לא יודע, לא שמעתי עליהם... אני הולך הביתה. להתראות! אה ו...
תחזרי לרוסיה!"
"ביי" ענתה לי הרוסיה.

הלכתי לביתי כדי לחפש באינטרנט "עמבה מייקרס".
כשהגעתי לדירתי, גיליתי שכל הדירה חשוכה.
התחלתי לחשוב שמישהו מנסה לחבל לי בחקירה.
"צא מפה, מי שלא תהיה!" צעקתי בקולי קולות.
אף אחד לא ענה, אז הדלקתי את האורות.
"הפתעה!" צעקה כל החבורה שהייתה בחדר.
"וואו!! זה באמת הפתיע אותי! פשששש! בכלל שכחתי שיש לי יומולדת
היום!"
"איך עבדנו עלייך!" צעק לעברי שולצן.
"איך?" שאלתי.
"כל הסיפור הזה עם הרציחות והכל" הוא ענה לי.
"אה...עכשיו אני מבין! ביימתם את הכל כדי שאני אתרחק מהבית כדי
שתוכלו להכין אותו למסיבת הפתעה"
"כן! למה אתה חושב שהתקשרתי אלייך? רציתי לוודא שאתה בבית ולפי
איך שענית לי, הבנתי שאתה נזכרת בזה שאתה צריך לקחת את דורותי
מהגן".
"פששש, אמא! עכשיו אני מבין מאיפה באו כל הגנים הבלשיים שלי!"
"שתוק, שתוק!" אמר לי שולצן.
"שתקתי. עכשיו אני גם מבין למה ביקשת ממני לקחת את הבת המגעילה
שלך מהגן!" פניתי לשולצן.
"כן! זה גם היה כדי לפתח את התעלומה"
"אז רגע,  פיצ ורוחמה בכלל לא מתו, נכון?"
"הם דווקא כן מתו, אבל מאיידס..." ענה לי שולצן.
"אה, חבל... אז אני מניח שעוד תעלומה הסתיימה..." אמרתי.
"כן..." ענה לי שולצן.
"יופי! אז עכשיו צאו לי מהבית, אוכלי חינם!"