היום שבו קרעו ממני את עטיפת הצלופן... את היום ההוא לא אשכח
לעולם...
בת 12, ילדה טובה-ירושלים, שיער גולש, עיניים בהירות, צנומה,
פנים ארוכות, מבט תמים בעיניים, ניצן שעוד לא פרח.
עליתי ביחד עם יעל חברתי לאוטובוס וממש התרגשתי, זאת הייתה
הפעם הראשונה שעליתי על אוטובוס בלי אמא, אבא או אחד מהאחים
הגדולים. אני ויעל החלטנו על נסיעת "עצמאות" משותפת, בית קפה,
מאפה, ואולי לקנות איזה ג'ינס.

יעל ידעה את הדרך. היא זו שלחצה על הכפתור האדום, זה שאומר
לנהג לעצור בתחנה...
כשירדנו מהאוטובוס, היא שלפה מהילקוט קופסת מתכת מרובעת.
התיישבנו ליד בניין קרוב. יעל פתחה את הקופסא והוציאה משם
סיגריות.
היא הושיטה לי סיגריה והוציאה מהכיס גפרורים, נתנה לי הוראות
מפורטות של איך ומה עליי לעשות והציתה לי את הסיגריה, מיד אח"כ
הציתה לעצמה. וככה ישבנו לנו... שתי ילדות בנות 12 מעשנות להן
כאילו אין מחר. יעל לקחה שאיפה ארוכה וסיפרה לי שהיא מעשנת כבר
כמעט שנה, באותו משפט הודיעה לי שלא באנו לרעננה לטיול
"עצמאות" ושהיא מאוד מקווה שהבנתי שזה רק תירוץ בשבילה להיפגש
עם שלומי, החבר החייל שלה... ואני, מה כבר יכולתי לומר? תקועה
ברעננה עם סיגריה ביד... לא רציתי להראות סתומה, אז עניתי לה
שהיה לי מאוד ברור שזה לא סתם טיול ושכבר הייתי מלאנת'לפים
פעמים על אוטובוס לבד... וגם ברעננה ובת"א כבר הסתובבתי בלי
ההורים... והיא חייכה וצלצלה לשלומי. שמעתי אותה אומרת לו שהיא
הביאה איתה חברה.
תוך עשר דקות עצרה לידינו מכונית אדומה. אני התיישבתי במושב
האחורי, לידי ישבו עוד שני בחורים. יעל התישבה ליד שלומי.
שלומי ליטף אותה וחיבק אותה... שני הבחורים שישבו לידי החלו
להמטיר עליי שאלות בוטות... לא נעימות... אבל החלטתי להמשיך
ולהתנהג כרגיל. שלומי נסע מהר וקילל כמעט לאורך כל הנסיעה...
הוא גם סיפר שיש לו בית ריק, כי ההורים שלו אינם. הוא עצר אחרי
נסיעה של חצי שעה ליד בית פרטי ישן ורעוע... שני הבחורים יצאו
מהמושב ואני אחריהם, ויעל יצאה מהמכונית ומיד נצמדה לשלומי,
כאילו שכחה שאני בכלל שם. נכנסנו לבית, יעל נכנסה עם שלומי
ההוא לחדר. שמעתי שהם נועלים את הדלת... אני התיישבתי על הספה
הירוקה ושני הבחורים התיישבו משני צדדי. אחד שם את ידו על
כתפי... השני החל מלטף אותי... ביקשתי שיפסיקו. התרוממתי מהספה
במהירות לכיוון החדר, לכיוון יעל...
שני הבחורים קמו אחריי וצעקו לי שאני לא הולכת לשום מקום... הם
התחילו לצעוק עליי ושאלו איך אני מעיזה להפריע ככה לחברה שלי
ולמה אני לא נותנת לה להנות קצת... הם קראו לזה "להתפרק"... הם
הכניסו אותי לחדר אחר בבית, סגרו את הדלת ודחפו אותי על מיטה
זוגית שעמדה במרכז החדר... הם שאלו אותי כמה בחורים כבר עברו
עליי.. לא הבנתי מה הם רוצים... צעקתי להם שאני רק בת 12... הם
צחקו... ואמרו "זה לא מה ששמענו מהחברה שלך..." בכיתי...
הדמעות שטפו את פניי...

בתורות,
בתורות,
הראשון פתח את מכנסיי,
השני הוריד את תחתוניי,
הראשון התפשט,
השני התפשט,
הראשון גער,
השני גנח,
הראשון גמר,
השני נזהר,
ושניהם, שניהם ביחד, באותו התור, באותה שנייה, באותה נשימה,
בלי מחשבה, בלי לעצור, בלי בושה,
שניהם קרעו ממני את העטיפה...
את עטיפת הצלופן שלי.