שירים הם כמו פרפרים-
מרחפים מסביב לראש, משוויצים,
גורמים לי לאבד שיווי משקל.
אני מנסה לצייר אותם,
אבל העותק לא זהה,
אולי קצת דומה, קצת,
תעתיק מטושטש של שלמות,
זה הכול.

והזיכרון בראש מרהיב בהתחלה
אבל לאט ובהדרגה מטשטש גם הוא,
עד שכל מה שנשאר
הוא סכ"ה שחור-לבן
כמו תמונה ישנה,
או השיר על הדף.



הגרסה האנגלית

poems are like butterflies-
they fly around you,
showing off.
you can copy them
the resolt is different;
alike but not exacly,
and if you try to imagine them
after even a short whike
all that left is just a haze
a blur view of perfection
and it's fading slowly and gradualy
untill all that left
is black and white
like an old picture,
or the words written down..