מתעוררת לתוך צלמון הלילה החורפי
נדמה לי ששמעתי קולות
אוספת עצמי אל מחוץ למיטה
מפלסת דרכי בין הקירות.
מתקרבת לדלת, אך הקולות נדמו
חוככת בדעתי אם לפתוח ולהחשף לצינה
מטושטשת, אני מחליטה שלא
ממילא לא אראה דבר מבעד לקורי השינה.
בבוקר משכימה קום
משהו בפנים מדריך את מנוחתי
עושה את הצעד הראשון החוצה
כשבמפתן פתק זעיר צד את עיני:
"היי, זו אהבה
חיפשתי אותך בנרות
לא אשוב עוד, אז
שלום ולא להתראות". |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.