הזמן עובר שקט כמו קטיפה
חתול מיילל בשקט, בביטחה.
אוויר עומד מבואש ב... אוויר.
קולות מרוחקים של מכוניות ואופנועים.
הוויה קיומית מורגשת חרש, כיור מלא בכלים מלוכלכים.
אני קם והולך לעבר אור הירח הבוהק,
החודר דרך התריסים המוגפים למחצה של החלון.
את מתהפכת על המיטה.
אני מסובב את ראשי אלייך,
רואה את גבך העירום מבריק מזיעה באור החלש.
ואני יודע שמחר את נוסעת.
המצעים סתורים, ואני יודע,
אני יודע.
מחר, וזהו.
הלילה הזה הוא מתנת הפרידה שלך.
אתך הייתי הכל:
כחול כים                אדום כדם
צהוב כמוני              שחור כלילה
כתום ומתוק כתפוז    צהבהב ומר כלימון
חום כאדמה            ירוק כדשא
סגול כמו השטיח שלך,        ואפור מטושטש כמו האור
                                   החלש בזמן הערבים
המדולדל
                                   שבילינו אז ביחד
וממחר, אני לבן כקיר.
              ריק כקיר. לבן.