מחוזות לבי אל העבר העבירנו
ולרומיאו ויוליה הפכנו.
ושוטטתי בנבכי המיתולוגיה היוונית
בלילה שכולך בליבי היית.
ובחרתי להיות הלילה את פיגמליון
כדי לחדור לליבך כפגיון.
אמנם נכון שפסל היה פיגמליון
אך כמוני בעצם - אומן עם קצת כשרון.
ואני משקיע ממרצי לפסלך כמושלמת
כמו שאין עוד כמוה בכל הרשת,
ויצירת מופת שלי הינך
ומשכללך ככל שמתקרבת העת,
עד שבנשמתי את אלוהית
יותר אפילו משתמונתך תעיד.
ומתברכת יצירתי אשר בדמותך
בתכונה הנעלה של להיראות כמותך.
וכאן פגשתי באומללות -
התחוור לי שכוירטואל ההתעסקות,
וכי השפתיים שבתמונה
לא השיבו לי נשיקה,
לטיפות עיניי בדמותה
לא הגיבו בלטיפה,
החזקתי בידיי התמונה
והיא נותרה קרה ואדישה.
רק בשיחות הטלפוניות
אפשר להתקרב מאלמוניות,
ואז שוב מלבישך בבגדים מרהיבים,
קצת מהמחיצות מסירים,
אך כשאת השיחה מסיימים
נותרים הייסורים והגעגועים.
ולא נעלמו ייסוריי מעינו של קופידון
ויזמן את כולם לפורום של ארבלון
לשאת תפילה
שתחדור האהבה
אל לב אהובות
שמסיטות עיניהן לראות
ובמילים מתמסרות
אך במעשים ממאנות.
ומספרת האגדה
שליד המזבח פיגמליון כרע
והנה התפרצה
שלש פעמים הלהבה
והיתה זו האות שהבקשה נתקבלה
ומעכשיו האהבה תלבש צורה חדשה -
צורה מוחשית וממשית
של ידיים נוגעות וגוף מרגיש,
של פנים משנות תווים,
של אברים מלאי תזזית,
של גופות מפרישות ריחות,
של מיצים עם טעם לעוד,
של אביונות בלתי נשכחות,
של רצון ממשי לחיות !!!
21/01/02 © |
