בעולם ישנם סוגים שונים של אנשים. כבר שנים שאני מקטלג אנשים
שאני פוגש. זה מהסוג הזה וזה מהסוג ההוא, זה מזכיר מאוד את זה
ששייך לסוג ההוא שהיה איתי בטירונות, וזה פשוט בדיוק כמו ההוא
שאיתי בבית הספר. מבלי לבלות עם אנשים אלו הרבה זמן, אני מצליח
לקבוע את דרך התנהגותם ויודע על קנקנם, כך אני חושב לפחות.
העסק קצת יותר מסובך, אני מודה, אך לעתים יש לי הצלחות, אני
חושב, לפחות בחלק מחלקם. יש את הערסים, ומשם יש שתי תתי קבוצות
המתפרסות לערסים מזרחיים ולערסים אשכנזים, שזהו סוג פחות
מהערסים המזרחיים ביכולתם ובמידת הערסיות שלהם. הם בעצם חיקוי
זול, בדרך כלל. ומשם יש עוד כמה תתי קבוצות של ערסים מכל סוג,
כמו הערסים הנמוכים שמנסים לפצות על גובהם בהתנהגות אלימה, או
הערסים חלשי האופי שנסחפו אחרי "ערס לורד" ומשמשים לו כשוליה,
מקווים שיום אחד גם הם יוכלו להיות כמוהו, ויש את הערסים הפוסט
מודרניים שהולכים עם שרוואלים ועם מקלות, לכל מקרה. ובנושא זה
איני רוצה להתעמק, מפני שזה דורש חיבור משל עצמו. יש כמובן את
החנונים, שהם מנוגדים לערסים, וזה גם עולם בפני עצמו, ובאמצע
יש שלל צבעוני ורב גוני של אנשים שלא משתייכים לשתי הקבוצות
הגדולות הללו של חנונים ושל ערסים, אלא הם האגוז הקשה בדרך
כלל, למרות שיש את הסאטלנים ואת הזרוקים שקל לזהות אותם, אך
אין הרבה מאלה, זהו יחסית זן נדיר. יש את הרגילים, זהו זן די
משעמם של אנשים שפשוט אין בהם משהו יוצא מן הכלל, סתם רגילים
שממלאים חורים בעולמנו, אני מניח שאלו קיימים בכדי להדגיש את
היוצאים מן הכלל, ויש גם יריבות לא קטנה בין שתי קבוצות אלו,
וביוצאים מן הכלל יש גם תתי קבוצות כגון: הפריקים (ששם יש גם
תתי קבוצות של בלאקרים, מטאליסטים וכ'ו) חלק מן החנונים הפחות
קיצוניים ששייכים לשתי הקבוצות (אלו יכולים להיות משולבים כמו
חנונים מטאליסטים למשל)  וכו', אפשר לראות גם שילובים של
רגילים וערסים, אלה הם פרו ערסים שבדרך כלל לא מזיקים או
אלימים מדי וניתן לראות אותם כמו קרוביהם הערסים עם כלבים
גדולים ומפחידים. ואז יש את השטותניקים, אלה הם יצורים די
חביבים שניתן למצוא בכל השילובים ובכל השילובים הם בדרך ככל
בני אדם מתקבלים על הדעת מ-סבילים עד נהדרים. יש גם את אלו
הציניים שחושבים עצמם למתוחכמים ושנונים ביותר, אף שהם לא כך
כל/רוב הזמן, זהו זן לא רע בכלל לטעמי. מכל הסוגים שהצגתי כרגע
יש אינספור שילובים וזהו לא מדע מדויק כמובן ויש עוד סוגים של
אנשים שלא עלו בראשי כרגע ואולי שלעולם לא אכיר, ויש כאלה
מורכבים שאתהה על קנקנם ללא הצלחה ולבסוף, יש אותי!. לאחר שנים
של קטלוגים חשבתי לעצמי ואמרתי "רגע, אז מה אני בעצם?"
האם אני מורכב מאוד?, אני בטח לא רגיל, אולי אני מיוחד, כל אחד
רוצה להיות מיוחד. אנשים עושים דברים משונים למדי כדי להיות
מיוחדים, מסתרקים בצורה מוזרה, מתלבשים באופן מוזר, לומדים
צרפתית (לא זה יהיה סתם מיותר וטיפשי), מדברים באופן מוזר (שוב
אנו חוזרים לצרפתית), מעשנים סיגריות או לוקחים סמים, וכו'
וכו'. ואפשר להבין למה. למשל בואו ניקח ספרים או יצירות
חובבניות כמו שלי, איזו הרגשה טובה זו תהיה לדעת שהיצירה שלך
מקורית ומיוחדת והשאירה חותם אדיר על  העולם ומיליוני קוראים
ושאין אחד שמשתווה לה ואין אפילו אחת כמוה. מה שאולי נוגע בחיי
נצח בדרך כלשהי ע"י כך שאחרי מותי יזכרו ויזכירו אותי הרבה
לאחר עזיבתי, ומי רוצה להישכח? זה מפחיד בעצם, כל המחשבה הזאת
על למות, ומה קורה אז? ואני לא ממש אדם מאמין, כך שבורות לא
תעזור לי כאן. לפעמים חשבתי כמה פעמים על מה שיקרה לאחר
מותי,הגעתי לחור שחור ללא מוצא, ניסיתי להסתכל מעבר לחור הזה
אך ללא הצלחה, נתקפתי אז במן פאניקה, הרגשתי שאני משתגע, זוהי
הייתה הרגשה נוראית, מן צעקה אילמת שיצאה ממני ונגרמה מן הבעתה
שראיתי וממה שלא הצלחתי לראות.
ועכשיו לענייננו- אני חושב שיש בי מן הזה ומן ההוא וקצת מזה
ו... והאמת שאין לי מושג איפה אני עומד. אולי אני מכיר את עצמי
טוב מספיק כדי לדעת שאין לסווג אותי לקטגוריה כמו שז'ול ורן
מסווג שוכני מעמקים ב "עשרים מייל מתחת לפני הים", ואולי אני
מכיר אנשים אחרים ברמה לא גבוהה מדי שמספיקה כדי לחלק אותם
לקטגוריות אך אין בן אדם שמתאים בדיוק לקטגוריה, ושילובים של
קטגוריות לא מתארים אותו במדויק, אולי כל אדם הינו קטגוריה
בפני עצמה, הרי אין שני אנשים בדיוק אותו דבר, ואפשר להגיד
שכולם שונים במידה זו או אחרת, אחד מן האחר. אנו מורכבים מגנים
רבים שמחליטים איך נראה מבחינה חיצונית, אך עד כמה הם מחליטים
איך נראה מבחינה פנימית?, את זה צופן העתיד האולי לא כל כך
רחוק, ואולי יום אחד אוכל לסווג לקטגוריות כמו ז'ול ורן אנשים
שאפגוש ע"י לקיחת דגימת די אן איי והכנסתה למחשב שיחשוף בפני
את נוסחתם המדוייקת. מעניין מה ז'ול היה אומר על זה.