היום כמו בכל יום רגיל לקחתי את המגבת, הוצאתי בגדים מהארון
ונכנסתי לחדר המקלחת. אך לא כמו בכל יום רגיל, במקלחת השתולל
לו בסערה פרפר שחור ועצום אשר  לא הצליח למצוא את דרכו החוצה
מן החדר. ואני שהחלטתי לאחרונה לא להרוג יצורים חיים (לפחות לא
יתר על המידה, יתושים וג'וקים זה בסדר כמובן) סירבתי לגרום
למותו של היצור, וניסיתי להבריח אותו ע"י סיבובי מכנסי הקצרים
בצורה מאיימת (יש גם את אפקט הרוח שנוצרת מן הסיבוב האימתני).
אך נראה כי היצור מיאן להבין את הרמז ששלחתי לו והמשיך להסתובב
בשיגעון טוטלי בחדר תוך כדי נגיחות בקיר לעיתים תכופות. ואז
פקעה סבלנותי והשלכתי את מכנסי הקצרים לכיוונו על מנת להפחיד
את היצור בכדי שיעוף מן האזור (אזור ארון התרופות אם לדייק)
ויתקרב אל אזור החלון הפתוח, אך ביש מזל, מכנסי נפלו על היצור
המסכן, אך אל תדאגו קוראים יקרים מכנסיים קלים ורכים אלו,
והפרפר לא נפגע (נשמע קצת כמו חלק מתוכנית ילדים אופטימית ולא
מציאותית אך זוהי אמת לאמיתה). הסרתי בעדינות את מכנסיי מן
הארון (שלשם זרקתי את מכנסיי למי שלא עוקב) וזה מוכה השיגעון
החל שוב במחולו המטורף, אך לאחר חמש שניות פסק ונחת על הארון.
זהו! זוהי שעת הכושר, אמנם לא יכולתי לראות אותו במלואו כי היה
הוא על הארון הגבוה אך בבירור ראיתי את כנפו זזה קלות ומחכה רק
לי, ידעתי שזוהי ההזדמנות שלי לתפוס את כנפו ולהובילו את
החלון, ואז החל בגופי מאבק נוראי. לבסוף כבשתי את יצר הפחד שלי
(זה מה שחשבתי לפחות) והושטתי את ידי לכנפו, אך קפאתי על מקומי
סנטימטר מן הכנף, ידעתי שזוהי חיה לא מזיקה ושהוא אולי יתפרע
כשאתפוס בכנפו אך הוא לא ינשכני או יפגע בי, אחרי הכל זה רק
פרפר, ושוב ניסיתי אך ההגיון הבריא שלי נחל הפסד לפחד לא מובן
שהתפשט בגופי ושתקני, אולי היה זה הפחד מן הלא נודע, אף שבעצם
ידעתי מה יש בהמשך לכנף חיצונית זו הנראית לעין פחדתי מן
התגובה של החלק הנסתר, החלק הפנימי יותר. היה זה קרב אבוד,
נכשלתי, לא היה לי מספיק אומץ. ואז כאילו שכישלוני אינו מספיק
החל זה לעוף שוב והפעם כיוונו היה היישר אל פניי, מה שהוציא
ממני צעקה שלא הייתה מביישת שום ילדה בת חמש וחצי. התכופפתי
מהר ונסתי אל הסלון כדי לברוח מהבריון הפרפרי. אמי שכבר מאסה
בי שאלה אותי- "מה קרה הוא צבעוני?", עניתי בשלילה ואז היא
אמרה "נו אז תהרוג אותו כבר!", איזה נוראי זה להרוג יצור רק כי
הוא לא יפה חשבתי לעצמי. בזהירות חזרתי למקלחת תוך כדי מבטים
מודאגים אל החדרים בכדי לבדוק האם היצור שם. ואז כשהגעתי
למקלחת לבסוף הצלחתי לקלוט לשבריר שנייה את מה שהתגלה כפרפר
מגודל שעף החוצה. לא יכולתי להאשים אותו, הייתה לי ההזדמנות
שלי, וכשהוא ראה לבסוף איזה מוג לב אני הוא הקניט והשפיל אותי,
ולבסוף ברח ממני עם תקוותי, התקווה שאנצל את הזדמנותי לתופסו,
הזדמנות שלא מזדמנת לעתים קרובות. אמנם רווח לי במקצת שהוא
הסתלק אך תחושה חזקה יותר של החמצה וכישלון אפפו אותי. כבר זמן
מה אני מנסה לתפוס פרפרים, ובצער רב הבנתי שכנראה יהיו עוד
הרבה פרפרים שימלטו ממני. דרך ארוכה יש עוד לפני, ואולי יום
אחד אגבר על פחדיי ואתפוס לי פרפר.