[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לעדי , שלגמרי בצחוק המציא את סוון

שכבתי לידו במיטה, אחרי... מחובקת, מחויכת
"אני אוכל לשכב ככה בערך מאה שנה" הוא אומר לי ואני מהנהנת
בהסכמה. התחושה הזאת באמת נהדרת. אתה צף לך בים של חמימות שכל
העולם על מורכביותו ובעיותיו לא יכולים להיכנס לשם.
ואני עוצמת את עיני עכשיו מנסה לשחזר את התחושה. גל של חמימות
מהולה בעצב רך שוטף אותי ואני שבה למקלדת.
"קדימה תתגברי עליו כבר" אני שומעת קול רך מאצל כתפי השמאלית
"יש עוד הרבה גברים אחרים פשוט תבחרי." אני משחררת שוטוקה אל
האזור שמעל כתפי השמאלית ורואה את הננס האדום מועף לחתיכות
ובאותו זמן סוון מלטף את גבי קלות ומעסה את כתפי. "חמודה, את
יודעת שאת לא צריכה לשבת ליד המחשב כל כך הרבה זמן?" הוא אומר
"הכתפיים שלך כבר תפוסות לגמרי." אני משחררת אליו חיוך ומדביקה
לו נשיקה.
"אני עוד מעט באה חומד, בסדר? הוא מהנהן ונשכב על המיטה עיניו
התכולות מביטות בי בתחינה.
"אני אוהב אותך" הוא נהג לומר "נסיכה שלי... נסיכה לוחמת שלי."
פעם אחת לפני תקופת זמן קרה שאיחרתי אליו בשל תנאי הדרך. מזג
האוויר היה גשום וקר, ירושלים בחורף.
דלת ביתו נפתחה מאליה, הבית הי חשוך וברקע התנגן השיר
TO THE MOON AND BACK,
וככה עם תיק כבד על הגב ורטובה מהגשם וסמוקה מהקור חיבקתי אותו
והוא חיבק אותי. עמדנו ככה במשך רבע שעה בלי לזוז.
הגנבתי מבט הצידה ראשו הבלונדיני של סוון היה רכון מעל ספר,
כנראה השתעמם המסכן מלחכות לי.
שלחתי יד וליפתי אותו קלות וגם נשקתי לו שידע שזה לא אישי
נגדו. הוא גילגל את עיניו בהבעה של יאוש וחייך אלי חיוך שאומר
"אין מה לעשות, חומד".
היה לו קול רך ומלטף, אני משערת שעדין יש לו את הקול הזה רק
שאני לא שומעת אותו. הקול שאני שומעת עכשיו הוא אותו קול מבודח
שהוא משתמש בו עם שאר העולם לפעמים בטון כועס ולפעמים בטון
צוחק אבל תמיד אותו טון מבודח. נהגתי לעצום את עיני ששמעתי את
קולו בטלפון ולהתמכר לתחושה שזרמה בי מקצות האצבעות ועד למעלה
הגב. שידבר לא משנה על מה אבל שידבר. וזה לא שהוא לא היה בן
אדם מענין אבל עם הקול הזה... הוא היה יכול לדבר על המשקעם
הברומטרים באלסקה וזה עדין היה נשמע טוב.
באנחה אני נוטשת את עמדתי ליד המחשב ופונה אל היצור השרירי
שנמצא על המיטה שלי. אני מחייכת אליו,
היפיוף שלי. אני נוטלת את השלט שלו ומכוונת אותו למצב של אחרי
סקס.
הוא מחבק אותי ועל פניו שפוכה הבעה של אושר. "לא שיש לי בעיה
עם זה" הוא אומר "אבל זה כבר לילה שלישי ברציפות אני רוצה
לגרום לך אושר"
"זה בסדר חמוד," אני עונה וטובעת בעיניו הכחולות, "אתה אכן
גורם לי אושר". הוא מושך אותי אליו וריחו הטוב משכר אותי
ושפתיו מוצאות את שלי בנשיקה שקטה.
"את באמת צריכה להתגבר עליו," הוא אומר (הייתי חייבת להזמין את
הדגם האינטלגנטי), "הוא לא היה בריא בשבילך".
"לא הוא לא היה" אני אומרת בשעה שאני מתחילה להירדם. "הוא לא
היה."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מצה זה חמץ?




אחת שמושפעת
מהסנובה החרדית.


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/10/03 13:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
איה פדרמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה