עוד אחד  מהסיפורים שכתבתי לפני כמה שנים בשביל ידיד שלי שהוא
מוסיקאי מעולה ובמקרה גר בעיר הקודש...

כפר אחד היה בישראל, כפר קטן, נחמד ומבודד היה זה, הוא היה
מופצץ אחת לשבועיים והתושבים סגדו לכת השטן בערבי שבת (סגידה
לשטן היא אחת הדרכים המקובלות להפגת השיעמום בערבי שבת) אבל
חוץ מזה הוא היה כפר רגיל ונחמד בהחלט.
הכפר נוהל ע"י מועצה שהורכבה מקבוצה נבחרת של תושבי הכפר
(נבחרת (הגדרה): חמדנים, רמאים, שקרנים וסתם משועממים באופן
כללי) שהקדישו את זמנם החופשי בצורה טכנית ל"עזרת בניה של
מערכת יעילה של חוק" ובמציאות למזימות שליטה עולמית (פינקי
וברין היו יכולים ללמוד מהם). יש לציין שהם שנאו איש את רעהו
בלהט ובחריצות כה מרובים עד שאת רוב זמנם הם בילו בניסיונות
לנחש מה הצד השני יעשה.
זה היה יום שבת שימשי ואביבי, ראש המועצה ליטף את זקנו המחודד
והבעת שביעות רצון  מרוחה על פניו, למראית עין הוא נראה שרוי
בהגיגים חשובים בעוד שלמעשה מחשבותיו באותו הרגע היו מקבילות
למחשבות הקלפטה הפולניה בזמן סקס, "בז' נצבע את התקרה בבז'.
לאחר כמה דקות הוא התעשת משרעפיו,כחכח קלות וגרונו וסידר את
משקפי הקרן שלו שעמדו לגלוש מקצה אפו."בחרתי לפתוח את הישיבה
השבועית שלנו בבעיה חדשה ישנה שעלינו לכבוד האביב להקדיש לה את
מלוא תשומת ליבנו. אני מעלה זאת מכיוון שכידוע לכולכם הנני בן
אדם איכפתי (צחקוקים חנוקים נשמעו ברקע)
הדואג לרווחתם ובטחונם של ילדינו הקטנים, השובבים הקטנים למרות
שדניאל השאיר לי שריטה על האוטו ואותו אני אוהב פחות ומיכל אני
אומר לכם הילדה הזאת..."לפתע הוא נזכר היכן הוא ועל פנו עלתה
הבעת מבוכה "כפי שאמרתי הלא ילדינו הם משוש חיינו, מאור עיננו,
החלאות הקטנות שמרוקנות את חשבון הבנק שלנו..." ראש המועצה היה
מסוגל להמשיך כך שעות על גבי שעות נהנה מצליל קולו שלו. חלדון
שנקרא כך על שם דימיונו המפתיע  לחבר מסוים במשפחת המכרסמים
קטע אותו "אני חושב שעלינו לדון בבעיה המטרידה את כולנו
ומשפיעה באופן ישיר על אכות החיים שלנו. קופסאות פיצה. קופסאות
פיצה הן דרך טובה אומנם לשמור את הפיצה חמה, אך כיוון שלפיצה
חמה יש אדים בתוך הקופסה הסגורה הפיצה מאבדת מהטעם הפריך
המיוחד שלה. זוהי בעיה חמורה ואני מציע שנקדיש לה את כל תשומת
ליבנו". את סוף הנאום הוא ביצע מעל אחד השולחנות שידיו על
מותניו.
ראש המועצה לא אהב שמפריעים לו. "כפי שאמרתי לפני שהופרעתי
בגסות..."
"אני דווקא חושב שחום הפיצה יותר חשוב, כי עד ששליחי פיצה
מגיעים לכאן לוקח המון זמן ואתה כל כך רעב עד שלא אכפת לך בכלל
מהטעם" אמר שלח.
"תמיד אמרתי שתאה בן אדם גס והמוני" צעק אנטולי "אכות !אכות!
יוחזר הטעם הקריספי לפיצה!" שאר חברי המועצה הבינו שמדובר
בהפגנה מסוג כלשהו והתחילו לקשקש בלורדים ססמאות על  דפי
נייר.
"אכות ולא כמות אכות ולא כמות" צעק אנטולי "הפגנה לא חשוב על
מה, לא רוצים את שלח כי שלח בן...".
"רבותי, רבותי" אמר חלדון בנימת פיוס מתרפסת, לא לפני שעזר
לשאר חברי המועצה לחלץ את שערו של שלח שהתעקש לדבוק בידו של
אנטולי (הפאה הנוכרית של שלח היתה די ישנה ומעט דביקה). "רבותי
הרי המטרה היא לאחד את שני הצרכים המנוגדים. אולי בכלל נפתח
פיצריה כאן ובכך נימנע  מין הצורך לחכות שעות לשליחי פיצה ".
חברי המועצה השתתקו לרגע כדי לבחון את הרעיון בעיון.
"אבל כל הכיף בפיצה אלו שליחי הפיצה החתיכים שבאים עם הפיצה"
העיר שטרקמן. כולם נעצו בו מבטים מוזרים והשתדלו להזיז את
כסאותיהם כמה שיותר רחוק ממנו מה שהיה די קשה בהתחשב בכך
שהכסאות היו מחוברים לרצפה.
שלח נפל מכסאו ברעש. ראש המועצה שראה יותר מידי שידורים חוזרים
של "פרקליטי אל.אי" , יצא מחרגון החושים שלו ודפק בפטיש העץ
שלו במרץ .
שאר חברי המועצה שהיו בורים בנוהגיה של המערכת המישפטית עקבו
אחרי הדוגמא שלו , תפסו מכל הבא ליד והשתדלו להרעיש איתו. אחרי
כחמש דקות זרועו של ראש המועצה החלה לכאוב ובמוחו נקלטה התובנה
שהוא משיג את התוצאה ההפוכה והוא הפסיק להכות בפטיש. חברי
המועצה השתתקו ועזבו לא בלי מעט צער את העטים, בקבוקי המים
ושאר כלי רעש מזדמן חוץ מאנטולי שעדין אחז בראשו של שלח די
בתקיפות.
ראש המועצה שלח אליו מה שהוא חשב בטעות למבט מאשים וחמור מאין
כמוהו, למעשה המבט הזה הקנה לו מראה של קוקר ספנייל מוכה.
אנטולי שהיתה לו חולשה לכלבים שחרר באנחה את ראשו של שלח וזה
האחרון שפשף את ראשו. למזלו עקב עבודות עם פרות ראשו פיתח
חסינות מיוחדת ועתה היה בדרגת הקושי של אורניום.
ראש המועצה שלף שוב את המבט המחמיר  ופתח שוב בנאומו אוחז עדין
בחוזקה בפשיש השניצלים החבוט של אישתו. "כולנו יודעים כי כפרנו
הוא כפר  נאה ונחמד מאין כמוהו (שוב נשמעו צחקוקים חנוקים) אשר
מכיל בתוכו כמות די גדול של צווחנים הממ..סלחו לי ילדים קטנים
אשר  הם מאור עיננו, משוש ליבנו,האבן במגפינו ...(בשלב זה
נשמעו קריאות בוז) ובטחונם חשוב לנו יותר מכל דבר אחר".
הוא התבוננן בחברי המועצה שהתחילו לפהק והחליט בנדיבות בלתי
אופינית לקצר
"מכיוון שאנו גרים בכפר אשר בו צמחייה מרובה" בהתחשב בכך שהכפר
שכן ליד יער גדול מדי היתה קביעה זו תמוהה במקצת. במבט שני
יער יכול בהחלט להיכנס לקטגוריה של "צמחיה מרובה". "בעונה זו
מתמלאים בתינו בחרקים ומזיקים מסוכנים עד בלי די.. "דווקא הוכח
שלבליעת יתושים וברחשים יש ערך תזונתי גדול" העיר חלדון אך
מסיבות מובנות כולם בחרו להתעלם ממנו.
"אשר  הורסים את אכות חיינו ומאימיים על משפחותינו" באותו רגע
כאילו כדי להוכיח את דבריו עופף לו בתמימות ג'וק גדול מדי אל
תוך החדר מנענע במחושיו במה שנראה לראש המועצה כאיום גלוי. הוא
פלט צווחה נשית ומיהר לעמוד על כסאו "תהרגו אותו, תהרגו אותו".
חלדון דרך על הג'וק.
ראש המועצה התישב בחבטה תוך כדי ניסיון לא מוצלח לשמור על הדרת
כבוד מסוימת. "רוצח" הוא סינן לעבר חלדון.
"אני רוצה להציע את הפיתרון הסופי" הוא השתהה כדי ליצור מתח
דרמטי ושראה שלא  הצליח ליצור דבר שכזה המשיך לדבר בכל מקרה
"אני מציע שנזמין שרותי הדברה".
"אתה מציע שנרסס את כל הכפר?" שאל שלח בפלצות, כמעט כל הכנסתו
התבססה על משק החי שלו ככה שבאופן טבעי הוא היה מוטרד יותר
מהאחרים.
"אני מציע שנזמין מהפנט"
"האנשים האלה שלובשים כובעים מוזרים  על הראש ותחתונים
ושוכבים על  על מיטות מסמרים?שאל חלדון .
"תחתונים בלבד?" שאל בסקרנות שטרקמן.
" אני חושב שיש להם גם מחרוזות ונחשים ודברים כאלה"
"אלה סקירים" הפגין אנטולי את ידיעותיו במיסטיקה מזרחית
"מהפנטים הם אלה שגורמים לך לקרקר כמו תרנגול בכל פעם שאת שומע
שעון מצלצל"
"תחתונים, תחתונים" צעק שלח.
"תרנגול, תרנגול" צעק אנטולי למרות שלא היה ברור לו בדיוק איך
קרקור תרנגול יפתור את בעית המזיקים.
ראש המועצה דפק בפטישו כמה פעמים. "חברי מועצה נכבדים, לפני
כמה ימים נתקלתי בכתבה על חברת הדברה ירושלמית" הוא ביצע
חיטוט מהיר בכיסיו שולף מימחטה, כמה חוטים וסוכרית M&M עד שמצא
את הכתבה. הוא הכניס את הסוכריה לפיו ונאנח בסיפוק. "בכתבה זו
נכתב על פתרון מיוחד ויעיל במיוחד לבעית המזיקים. הם מעסיקים
את מי שהם קוראים לו הגיטריסט מירושלים"
"הוא יודע לקרקר כמו תרנגול?" שאל אנטולי שהתחיל לפתח רעיונות
משונים הקשורים להשפעת קירקור התרנגול על  המוח החרקי.
"הההממממ" כיחכח ראש המועצה "הגיטריסט הזה פיתח מין סוג של
נגינה המאפשרת לו להפנט חרקיםולגרום להם לעשות כרצונו".
"הזמן את הנער המקרקר ללא דיחוי" צעק אנטולי.
"הוא יבוא בתחתונים ?" שאל שקרטמן בלי הרבה תקווה.
"כן, קרא לו" הוסיף שלח את קולו לחבורה.
ובראשונה מזה כמה שנים חברי המועצה הסכימו.
המועצה נסגרה וראש המועצה נפרד מכולם בדיפלומטיות, פניו זורחות
בגאווה על שהעלה רעיון כל כך מוצלח, משתדל לעקוף את חלדון
שגופת הג'וק המת היתה עדין דבוקה לנעלו.
ביום שני בבוקר ירד מהאוטובוס הבדרך כלל ריק (רוב אנשים לא
נוהגים לבקר בכפרים מבודדים בלי קלאב הוטל ושליחי פיצה נוסעים
על טוסטוסים), נער מתולתל  לבוש במכנסיים קצרות וכפכפים על
כפתפו השמאלית נרתיק גיטרה ובידו הימנית מגבר. הוא התבונן על
סביבותיו בחיוך, נשם נשימה עמוקה, השתעל במשך עשר דקות וניסה
לירוק את שני היתושים התועים שעפו לתוך גרונו ולאחר מכן בצעד
מזורז  הלך לכיוון ביתו  של ראש המועצה. בהיותו גבר אופיני הוא
גם לא ביקש הנחיות איך להגיע. במקרה זה הוא לא היה צריך בית
ראש המועצה היה הבית הגדול ביותר והראוותני ביותר מבין כל בתי
הכפר. ראש המועצה עיצב אותו בעצמו והיה גאה בו עד בלי די למרות
שנסיונות העיצוב שלו גרמו לבית להראות כמו הכלאה בין זירת
גלדיאטורים לפגודה סינית.
הנער צילצל בפעמון וראש המועצה פתח לו את הדלת לצלילי "WE ARE
THE CHAMPIONS"  (תוספת מאוחרת שראש המועצה היה גאה בה
במיוחד).
"אני הגיטריסט מירושלים" הכריז. נראה היה שהוא ציפה שברקים
ירדו מהשמיים ועצים ישברו למשמע שמו . בהתחשב בעובדה שהיה זה
כפר קטן ועל נרתיק הגיטרה היה כתוב שמו באותיות קידוש לבנה
נראתה הכרזה זו מיותרת במיקצת.
אך ראש המועצה שהקדיש תשעים אחוזים משעות הערות שלו להתפעלות
עצמית לא הבחין בכך "שמח לפגוש אותך נערי" הוא קרקר "הכנס,
הכנס".
מאחוריו נאספה משפחתו המורחבת כולל בנות דודה ממדרגה שלישת.
הנער חייך בהססנות מהולה בפחד והבעת שביעות הרצון נעלמה מעל
פניו. "מי כל אלה?" הוא שאל למרות שהיה לו חשד די ברור בקשר
לכך. "אל תבהל נערי" ראש המועצה נטל אותו בזרועו ומשך אותו,די
בכוח, אל תוך הבית "אל רק כמה קרובי משפחה של אישתי שרצו לראות
אותך" הוא אמר את זה עם לא מעט רשעות , אחרי הכל הוא היה צריך
לחיות איתם.
אחרי כשלוש שעות , כמויות אינסופיות של תה פושר ועוגיות בלתי
אכילות חמקו הנער וראש המועצה מין הבית דרך חלון השרותים.
ראש המועצה שהתעקש לראות את הנער בעבודה( למעשה לאחר מחשבה קלה
החליט בינו לבין עצמו ששום חרק לא יכול להשתוות לחותנת שלו
ובירך על ההזדמנות לצאת מין הבית) היה חמוש בעיתון מגולגל,
מחבט שטיחים וכובע קש ענק ששיוה לו צורה של פטריה מהלכת.
הם נפגשו עם שאר חברי המועצה שהיו לבושים פחות או יותר בצורה
דומה .
שטרקמן נעץ בנער מבטים מבעד לעיניים מושפלות וניסה לקרוץ לו
בהתחשב בכך ששטקמן לא ממש ידע לקרוץ הוא נראה כנתקף בעוויתות.
אנטולי פסע לצידו וניהל איתו דיון מאוד מקיף על קרקורי
תרנגולים והשפעתם על על המוח החרקי.
שלח וחלדון פסעו מאחורה חלדון מלהג על הערך התזונתי של כנפי
יתושים בהשוואה לכנפי ברחשים ושלח, ירקרק במקצת מרכז את מאמציו
בשמירה על תוכן קיבתו במקומה הטבעי.
הם הובילו את הנער לאודטיריום גדול וריק , לפי בקשתו, ואז
התישבו על ספסל האבן בשורה הראשונה מותחים את צוואריהם קדימה,
מבטיהם מזכירים מבטים של ילדים קטנים אשר מחכים להופעת הקוסם.
הנער שנהנה מהדרמה פתח באיטיות מכוונת את נרתיק הגיטרה חיבר
אותה אל המגבר ואת המגבר לחשמל (אין טעם שתנגן על גיטרה חשמלית
אם המגבר לא מחובר לחשמל) . שיחק עם כמה כפתורים וניגן כמה
צלילים לניסיון ואז לאחר הפסקה קצרה (בשלב זה חברי המועצה לא
העזו אפילו לדבר בינהם מה שהווה הישג בפני עצמו) החל לנגן
בהתחלה לאט, יוצר אקורדים פשוטים וא אט אט הוא הגביר את קצב
המוסיקה. זו היתה מנגינה קסומה באמת מין שילוב בין מוסיקת ניו
איג' לרוק כבד. אצבעותיו של הנער התעופפו בשעה שיתושים,
זבובים, עכבישים ושאר דברים יותר קטנים מפינצר עם יותר רגלים
מפינצר  החלו לנהור בהמוניהם לתוך האודיטירים  נעים כגל אחד
לקצב במנגינה. המנגינה התחזקה יותר ויותר, נעשתה מהירה יותר
ויותר , חברי המועצה  התנודדו להם מהופנטים מצד לצד חוץ מראש
המועצה שהתעלף ברוב דרמטיות בזרועותיו של שטרקמן והאוויר רטט
כולו מכוח הנעימה המופלאה. ואז בדיוק ברגע שבו המנגינה הגיעה
לקרשנדו הכל קפא למשך פרק זמן של כשלוש  שניות והחרקים התפזרו
להם. רחוק ככל שיכלו מהכפר ומהנער עם אצבעות הזהב.
חברי המועצה ניסו להעיר בינתיים את ראש המועצה  בהנאה מרובה.
"הההיי..."קרא ראש המועצה, מתאמץ להתישב  שהתעורר אל תוך מה
שנראה לו כמיתקפת גרילה. בחוסר חשק הפסיקו חברי המועצה את
הנסיונות להחיות את רוחו של ראש המועצה.
"ועכשיו בנושא התשלום.."פתח הנער. מצפה לתרועות ההתפעלות ומבטי
ההערצה שקיבל בדרך כלל אחרי עבודה מבוצעת היטב.
הוא לא היטיב להכיר את  חברי במועצה.
ראש המועצה התאושש מייד, חושי הצייד שלו נעורו. "נערי היקר למה
להעכיר את האווירה בנושאים עגומים שכאלה?"
פניו של הנער התעננו במקצת. היה לו חשד  לגבי ההמשך.
"אני עשיתי עבודה, ועבודה טובה" הוא דיבר בפשטות כמי שמסביר
דברים ליד בן שש "ומגיע לי עליה תשלום".
"אתה שיחקת עם הגיטרה  במשך כמה דקות" רטן אנטולי בזלזול שקלט
את הלך הרוח של ראש המועצה  "זו לא עבודה".
"למעשה" תמך שלח "עליך להרגיש כבוד על שהזמנו אותך לכאן"
" על מה אתם מדברים כולכם" התפלא חלדון"אני חושב שהוא עשה
עבודה ט... אאו אנטולי אתה עומד על הרגל שלי" .
"כמובן שנפצה אותך על הטירחה שבנסיעה לכאן" הוסיף ראש המועצה
"אתה גם מוזמן להתארח בביתי בכל זמן שתחפוץ".
הנער נראה על סף התפרצות זעם, פניו הצעירים היו קודרים מאוד אך
לאחר מכן חיוך חצה אותם כמו קרן שמש ראשונה לאחר הגשם "זוהי
החלטתכם הסופית?" שאל בעליצות.
"כמובן נערי" השיב ראש הכפר בחיוך שופע חסד "אני תמיד עומד
במילתי".
"לו יהי כך" השיב הנער ויצא לו אל תחנת האוטבוס מסרב באדיבות
לעוד ביקור בביתו של ראש המועצה.
"יש לי הרגשה שעוד נראה אותו" אמר חלדון
שאר חברי המועצה צחקו בעליונות. מי אי פעם הקשיב לשוטה הכפר.
באותו לילה הנער חזר, מביא עימו גדוד של חברים. שם קוד: שותפים
לפשע.
הם נסעו לאודיטורים, מוציאים ציוד אלקטרוני שלא היה מבייש אף
קונצרט רוק בין עשרות אלפי משתתפים.
בזמן שיא הם התקינו את הציוד.
הנער עמד באמצע הבמה מתבונן בחיוך מאשר אל  נגנית גיטרת הבס
הסקסית  שעמדה משמאלו
"LETS ROCK".
הגיטרות התוו תווים ראשונים ואז נכנסו התופים, "POISON" של
אליס קופר חתך את אוויר הערב הלשעבר שקט .
וזו היתה ההתחלה. תוך דקות ספורות כל מתבגרי הכפר הגיעו
לאודיטורים
ואז הם התחילו לנגן באמת.
מאזין קשוב  היה מבחין בכמה צלילים שלא ממש התאימו לסגנון.
צלילים ניו איג'ים שכאלה.
אחרי שעתיים כ המוסיקה נפסקה והנער וחבריו התבוננו בסיפוק במה
שיצרו.
רוב הבחורות בקהל איבדו בדרך פלא את מלבושיהן העליונים ריקודי
פוגו אלימים במיוחד כבשו את הקהל  וניתו לראות אפילו כמה חברה
שלומדים את השעור הראשון שלהם ב"גילגול".
"עבודה שבוצעה כהלכה" הוא חייך. במיוחד לכיוון שמאל. היו לו
עוד תוכניות להערב.
בוטקות למכירת תכשיתי כסף ענקיים  ובגדים בסגנון מאוד מסויים
צצו להם כבדרך פלא.
נשמעו גם כמה צעקות כאב. מסתבר שמוכר העגילים לא דגל בעדינות,
או  בחיטוי אלכוהולי.
שבוע מאוחר  יותר בשעה שהנער ספר את רווחיו מהערב ,"כנראה
שהטיול לממפיס,טנסי כן יהיה אפשרי " הוא  חשב לעצמו (אף פעם לא
ציינתי שהוא חכם!),
הוא קיבל שיחת טלפון. הקול בצידו השני של הקו נשמע מקוטע
והיסטרי במקצת
"אני חייב לדבר מהר לפני שהם ינתקו את חוטי הטלפון" היתכן שזה
מיודעינו ראש המועצה? "הם השתגעו כולם...הטילו מצור על
הבית...לא יכול לעמוד בזה יותר..."
הנער היה רגוע ביותר  "אחרי הכל אני לא טיפוס נקמן במיוחד"
הוא חשב (עם נלך על פי ההגיון של קביעה זאת נוכל לומר שאטילה
ההוני היה חסיד אומות העולם)
"אני מבין" הוא אמר באהדה , אחרי הכל המנצח יכול להראות
סימפטיה "אולי תספר לי מה קרה?"
"ההורים, הם יצאו מדעתם, הם הטילו מצור על הבית" מבעד חלון הוא
ראה את גברת זילברמן מטפסת עם חולית מועדון הפנסיונריות על העץ
שליד הבית "אתה חייב לעזור לי" הוא התחנן "אני אעשה
הכל,ה-כ-ו-ללל".
"לצערי התהליך בלתי הפיך"
ראש המועצה  שתק לרגע ואחר דיבר קולו היה מטורף במקצת, קול של
בן אדם שאין לו מה להפסיד "אתה יודע עגבניה היא פרי נורא רך
אתה לא תאמין עד כמה היא יכולה לכאוב שהיא נזרקת עם עוד שלושים
מחברותיה במהירות של שמונים קמ"ש?"
"יש אולי משהו שאפשר לעשות"












"מה? מה?"להיטות נשמעה בקולו של ראש המועצה ואחר כך הוא מיתן
אותה "כמה זה יעלה לי?" צריך להעריך אותו גם בשעה של סכנת חיים
נוראית (לגברת זילברמן היה מקל הליכה) הוא חשב על כסף. ויש
שאומרים שאהבת אמת לא קיימת!
"שמעת פעם על ספרי פסיכולוגיה להורה האדיוט של  המתבגר?"
"אפשר לזרוק אותם?"
"לא, לא  משהו כזה אתה קורא אותם והם אומרים לך שאתה בסדר,
שכולם סובלים כמוך, שזו לא אשמתך ומנחים אותך איך להתמודד עם
מה שצמח לך בבית"
"תלתלי אבק?"
"מתבגרים".
"אה"
"וזה עובד?"

"כמו קסם, תוכל אפילו  להרוויח כסף על זה".
אתם יכולים לנחש מה קרה מכאן נכון?
תמה ונשלמה האגדה אם לא בהפי אנד אז לפחות לצלילי מוסיקה
טובה.
ואני לא יכולה שלא לתהות האם קימים בכלל צלילים ניו איג'ים
שכאלה?