דוד נניק / תקוות מתנפצות |
כטיפות גשם על לוח חזי
בחלחלה מחלחלות ללב
ומחוללות בו סערה.
מילותיי קמלו
כפרחים שלא נחשפו לאור
ונשרו בחדר הריק, הקר.
ריח הדרים הפך לריח חדרים טחוב
בשבריר של שנייה.
נעמה לי החוויה
ואבדנה מענה את רוחי
כתינוק הנפטר בלידתו
טרם פקח עיניו
ולא טעם ולו מעט מהחיים.
ההזדמנות חמקה בזדוניות
ולא הותירה עקבות
מלבד דמעה שתתאדה בעתיד החם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|