ראיתי איש הולך בגשם,
רטוב ובודד והצל אחריו.
הדמעות זולגות שוטפות את פניי
האמת תלויה ממש מול חיי.
רציתי לצעוק, רציתי לצחוק
אבל מתוכי יצאו רק דמעות.

לעולם לא אוכל לגעת בך.
מעכשיו אני רק נושמת אותך
עינייך בוהות, חודרות לתוכי,
ידייך זזות כאילו נוגעות
ועכשיו אני חיה בלי נגיעות.

ראיתי אישה פוסעת בגשם
ברכות כזאת שאיש לא ישמע,
מחייכת, צוחקת כלום לא קרה
אני לא מסתכלת, עכשיו היא בוכה,
הילה גדולה עוטפת אותה,
אותי היא שרפה אני לא אשמה.

לעולם לא אוכל לגעת בה,
מעכשיו אני רק נושמת,
יושבת והיא מולי מקשיבה
ועכשיו אני חיה בלי חרטה.

אישה  מלאך, אישה שטן,
גיהנום וגן עדן, הם שלה עכשיו.