נכתב בבוקר שאחרי הפיגוע בקפה הלל,
יהי זכרנו ברוך...

עוד לא קרצפו את כתמי הדם מן המדרכות
עדיין לא אספו את כל הזכוכיות המנופצות
אם לא כולם טעמו את מלח הדמעות
אז זה הזמן.

והעיר סופגת עוד ועוד,
זה כבר חלק מהנוף.
אוויר הרים כבר לא צלול כיין,
הוא חרוך וריח המוות מתערבב במים.

אנחנו לוקחים עוד ביס מהלחמניה של החיים
לוקחים שלוק מהשוקו של השגרה
ארוחת בוקר, אלא מה,
ממשיכים לחיות, אומרים שאין ברירה.

נשמות אבודות
למה אתם ולא אני
למה דווקא אתמול
בחרתי להישאר בביתי?

הבוקר שאחרי,
שום דבר כבר לא יהיה
כמו הלילה שלפני.