למשפחה שלי.
ובמיוחד לסבתא.
כל שנה בימים הנוראים, לקראת ראש השנה היא כותבת שנה טובה
למשפחה שלה.הבת שלה, שמטפלת בה הולכת לבני ברק וקונה את הכרטיס
הכי מכוער שיכול להיות, הזה עם הנוצצים והזקן עם השופר... הזה
שאף פעם לא קונים אותו והיא כנראה קונה אותו מתוך רחמים שחלילה
הכרטיס לא ייעלב. מביאה את הכרטיס לאימה ואומרת לה שתכתוב
ברכה. היא לא כל כך מבינה מה רוצים ממנה ומה מבקשת ביתה. כל
הכדורים שנותנים לה יחד עם הסוכרת ומחלת הנפש משבשים את דעתה
לגמרי. היא לא יודעת שהבת שלה עדיין גרה בבית של ההורים שלה
ושהיא נשארה מנטלית בגיל 5 ושהיא מסוכסכת עם אביה שכבר לא יודע
איך להתמודד עם אשתו וביתו ונלחם נגד הביטוח הלאומי. היא לא
יודעת שהבת שלה מכריחה אותה לאכול ב-9 בבוקר כדי להצדיק את
הסיבה שהיא גרה בבית ולא מבינה למה הבן שלה מתעצבן כשהיא אוכלת
עם הידיים.
לפני חודשיים הם נסעו היא, הבת ובעלה לנופש.הנופש הראשון מזה
50 שנה. הבת ישבה כל הזמן בחדר ואכלה בייגלה ,והיא לא היתה
מוכנה ללכת לים אם הבת שלה תישאר לבד בחדר... אז בעלה הלך
לבד.
לפעמים היא נזכרת בימים שהיתה יתומה בקיבוץ שאבא שלה נטש אותה,
שלא היה לה אף אחד חוץ מהמחתרת והיא היתה רוצה לספר כל כך
הרבה, אבל לא יקשיבו לה כי יחשבו שהיא הוזה ושזה בגלל התרופות.
היא רוצה לדבר עם ביתה אבל היא אומרת שקודם תכתוב את השנה
טובה. אז היא כותבת, בכתב רועד:
"שנה טובה ומתוקה"
והולכת לישון... עד שנה הבאה. |