סימון אריק / עזיבה |
אוחזת כמבע של בדידות
בגבך החשוף על אבני החומות
ועורך יחוויר למראה
תגליתה המתוכננת של עגמימות הבריאה
אי שם באזור הביניים
בו האהבה ניגפת ושוקעת כמו אבן במים
ואדומות יהיו עיני כדם הזורם בליבך
ואצעד אחור עוד פעם אחת
להביט נוכחות למקום בו נפלו מלאכים
באמונה עיוורת שלאהבה כוח רב יותר
מתחתיתה של שאול
מקום מותם
הוא מקום נחיתתם של הנשרים האובדים
המשחרים ללבבות הגוועים
המתייבשים לאורה האחרון
של השמש.
ופתאום יפציע השחר
בו חיבוק לא יהיה מילה גסה עוד
הכלואה בין חומות של בדידות
אזי
יביטו הנותרים מאחור
באור השוטף את פרידתו של הלב
ממשכנו התמידי של הרוע
אל מקום בו החיוך מלבב
ותשוחרר נשמה
ותצטרף אל מקום היוולדה
ובהפציע הגשם
יקרא הילד ותצביע אימו
אל פרפר
אחד
העוזב
עולמו
ותראה...
הנה אור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|