בתוך חדר נעול עם קירות לבנים
עטופה בשחור
יושבת לה ילדה ובוכה
היא לא אכלה כבר ימים,
לא מסוגלת לחשוב
ולא רוצה להרגיש
הכל נסגר עליה
ורק היא רואה
ורק היא מבינה
הם מסממים אותה
אומרים שהיא מסוכנת
והיא רק רוצה אהבה
הם נטשו אותה כשהיא הייתה קטנה
היא לא הבינה מה קורה לה
ולפני שהיא הספיקה לראות משו
הכל נסגר עליה.
יום אחד נמאס לה להעמיד פנים שהכל בסדר
נמאס לה לחייך כדי לחיות
נמאס לה לשקר
אז היא השתגעה
והם כלאו אותה
בתוך קירות הלבנים
בחדר הזה
היא חולמת על שמיים
חולמת על כנפיים.
חולמת על אהבה.
יושבת בוהה כל היום וכל הלילה,
היא לא ישנה כבר לילות.
באותה נקודה קטנה שבקיר-חור קטן שממנו היא רואה חתיכונת קטנה
בגודל זעיר של כחול. בחדר לבן ושחור אין צבעים.
ורק היא יושבת בשקט לא זזה והכל שקט לתמיד
עטפו אותה בשחור
מי צריך אהבה...