נחש מתלפף לו סביבי
כמו חבל תליה השואף לנקם
אני יודע כי הוא התקווה שלי
שנהפכה צמאה לדם
עננים אדומים מבשרים סערה
ועין הסערה בכאב דומעת
אני שואל מה פה קרה
הסערה אינה שומעת

הכל חלף לו מלבד האווירה
אותה דבר לא יתאר
אסור במוות לדבר סרה
אסור את החיים לטהר
הסערה עברה לרעום שם במרחק
במקום בו הטנקים שוקטים
הגורל שוב הביט וצחק
נשאר פה אוויר של שוטים

ומה ההפתעה אם כך במחנק
מדוע זה אין פה שמחה
מי מפה את האושר ינק
מי את זיו החכמה פה מחה
אפשר לדבר, לעשות פה אסור
ואיפה כלל אני נמצא
במקום קטן, אפילו לא פירור
שגם האור כבר ממנו יצא

אין זה הבית של אף אדם
החיות לא רוצות פה לרעות
אין זו מולדת ספוגה בדם
לא עץ הנשמות הטועות
שורשים תקועים עמוק
ירח מלא על השמש מעיב
הכל מתגולל לו שם רחוק
מלחמה האור לחושך משיב

אך החשכה מן האור קדומה היא
בהעדרו היא שולטת, לא יזומה
אך פה, לא קיימת היא
כי עוד ישנה פה שלהבת עמומה
לא לכאב ולא לסבל זו המשואה
אף לא לגבורה ולעוז
לא מאומץ היא זוהרת ונאה
אלא מן החלום שעתה כבר נגוז