אני, אני הכי אמיץ במשפחה. אני היום מסתובב על המנורה שעל
השולחן כתיבה, ואולי אחר כך אני אעשה סיבוב גם בספרייה, אם אני
אצליח לעבור מהמדף התחתון לעליון.
אני הכי אמיץ במשפחה שלי. הם אומרים שהם פשוט אוהבים להפליג
אבל אני חושב שהם מפחדים לרדת מהפקק של הקולה שצף בכיור. אמא
תמיד כועסת עלי כשאני יוצא לסיבוב, היא אומרת שאני משתולל סתם
ושזה מסוכן, אז אני אומר לה שזה שטויות ושאני מחכה שהפקק יגיע
קרוב לקצה של הכיור ואז אין לי הרבה לשחות ושהם כולם פחדנים.
חוץ מזה אין לי משהו יותר טוב לעשות, זה לא שיש בית ספר או
משהו לאנשים קטנים כמונו.
אני אומר להם שכדאי להם לתפוס אומץ גם כי מתישהו מישהו אחר לא
נחמד, כמו מר דן שגר פה פעם, יבוא לגור פה, ואז הוא ימצא אותם
בפקק, ויבואו כתבים לראיין אותם ולא יהיו להם חיים קלים. או
שיותר גרוע, מדענים יקחו אותם כדי לחקור אותם ויעשו עליהם
ניסויים.
ולי זה לא יקרה כי אני אמיץ, ויום אחד אני אגלה מאיפה באנו
ואיך קיבינימט יצאנו כאלה קטנים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.