היום האחרון ללימודים הגיע או בעצם היום האחד לפני החופש הגיע
כי תמיד צריך להסתכל על הכוס המלאה כמו שהמורה אומרת. כל השבוע
אנחנו חושבים איך לקלקל הכי הרבה את הכיתה. אריק אמר שכדאי
לשבור כמה עטי פילוט ולשפריץ על הלוח ואז לשפוך מלא דבק על
הלוח ולהדביק ניירות של מחברות ולמלא את הרצפה בכל כך הרבה
ניירות שלא יראו אותה. אני לא אהבתי את הרעיון הזה כי המורה
אמרה שאסור לזרוק עטיפות של ממתקים על הרצפה כי אחרי זה השרת
הזקן צריך לאסוף הכל. אני בכלל לא שם על המורה כי היא סתם
מעצבנת וגם יש לה ריח לא נעים מהידיים כי פעם היא לחצה את כפות
הידיים שלה על הלחיים שלי כשכמעט בכיתי פעם בגלל סבתא שלי שמתה
אבל זה לא בגלל המורה. אני לא זורק ניירות על הרצפה בגלל שפעם
אחת אבא שלי תפס אותי זורק באמצע טיול לחורשת המסרק שקית של
במבה אדומה והוא הכריח אותי לאסוף את כל השקיות באזור.
"טרררר..." צלצל הפעמון המעצבן של הבית ספר שעכשיו פתאום עשה
ריטוטים נעימים באוזן שלי. תוך שלוש שניות כולם ברחו מהכיתה
ולא לכלכו כלום כמו שחשבתי שיקרה כי למה צריך להיות בכיתה
אפילו שניה אחת אחרי שהחופש התחיל?
יצאתי מהכיתה אבל בררררררררר (קוראים את זה כמו אחד שקר לו
ועושה ברררררר) הילדה המעצבנת הזאת היתה ליד המדרגות עם חברה
שלה מאיה וישר כשאני עברתי לידם היא התחילה להתלחש ולצחוק ככה
שאני בטוח שזה עלי. מה היא חושבת שאני לא רואה? או אולי היא
רוצה שאני יראה? אני לא מבין למה אני בכלל חושב עליה היא כל כך
בת. עדינה כזאת חרוצה יש לה כתב ממש יפה היא יודעת לצייר
ציורים קטנים וחמודים כאלו ויש לה הרבה חברות. אני יכול עכשיו
להביא לה בוקס בבטן ולברוח כי עכשיו זה חופש ולא ישלחו אותי
למנהל מזל שלה שבדיוק אריק עבר לידי ואמר לי שאני יבוא אליו
היום בארבע כי אנחנו הולכים לאסוף קלפים במפעל. "אנחנו" זה כל
החבורה ואריק הוא המנהיג שלנו. אני לא יודע למה הוא המנהיג אבל
הוא הכי חזק והוא תמיד יודע מה יקרה והוא יודע איך להעליב
מישו כל כך חזק עד שהוא יבכה.
יש גם את איציק שהוא גבוה ואנחנו קוראים לו "איש הפח" בגלל
המכשיר הזה שהוא לובש שאמור ליישר לו את הגב. היה כבר עדיף
שיהיה לו ברזלים גם על הראש כי כל פעם שהוא מגיע אלי הביתה הוא
חוטף את המנורה בראש. מה לעשות? הבית שלנו לא בנוי לענקים.
ויש גם את ספי שאנחנו סתם מנצלים בגלל שיש לו מחשב עם משחקים
שאבא שלו מביא לפעמים הביתה מהעבודה. ספי תמיד מצחיק אותנו איך
שהוא נלחץ כשאנחנו מתחילים להשתולל כשאנחנו מתעצבנים על המחשב
כשאנחנו מפסידים.
בארבע נפגשנו התחלנו ללכת לכיוון המפעל. אנחנו לא מביאים שקיות
כדי שאף אחד לא יחשוב שהלכנו לשם, אנחנו שמים הכל בכיסים, כי
זה סוד. בדרך ספי אמר שאיזה כיף שלא צריך יותר לשמוע את
המורה.
"אל תהיה בטוח" אמרתי, "אולי היא גם מורה שלנו שנה הבאה?".
"אולי נארגן לה איזה תאונה קטנה ואז היא יותר בחיים לא תלמד
יותר?" אמר איציק העבריין ובכלל לא היה נראה לי שהוא צוחק.
"למה ,כמה היא נתנה לך בתעודה?" אמר ספי כשהוא לא מצליח להחביא
את החיוך.
איציק מיד חטף עצבים וטפס את ספי בחולצה. ספי כבר עמד על קצות
האצבעות והאדים כולו.
"אתה רוצה שאני אפתח לך חלון בלחי?" איים איציק.
"סליחה, סליחה אני מצטער" התחנן ספי.
"אתם מוכנים להירגע?" התערב אריק "ודרך אגב אני יודע איפה
המורה גרה ואני יודע שיש לה שתי בנות קטנות ויש לה בעל",
הוסיף.
"לא ,לא כדאי להרביץ למורה" ,אמרתי אני.
"למה? אתה מפחד ממשו" שאל אריק.
"לא לא,כי .... כי תחשבו על זה שיום אחד הילדות של המורה גם
יהיו מורות והם יהיו מורות רעות כי הם תמיד יזכרו איך שהרביצו
פעם לאמא שלהם" אמרתי ומאוד רציתי שהם לא יחשבו שאני פחדן.
"מה הבעיה? נהרוג לה את הילדות", אמר איציק.
"טוב" ,פסק אריק "ניתן לה עוד הזדמנות או ש....אולי תחפשו אותה
בקלפים ואז נשלח את הקלף לבעלה הוא כבר יהרוג אותה בשבילנו".
כולנו התפוצצנו מצחוק היינו כל כך עייפים כי הלכנו דרך השדה
וגם היינו מלאים בשריטות מהקוצים ומהגדר תיל.
על החול היו מפוזרים ערמות של קלפים. כל אחד ניסה לחטוף כמה
שיותר קלפים אבל היו קצת קלפים שווים. אחרי כמה זמן התמלאו לנו
הכיסים והתחלנו להשוות. אני אספתי הרבה קלפים של חבורת הזבל
קצת של דובוני אכפת לי וקצת קלפים כחולים. הקלפים הכחולים היו
ממש דוחים אבל הם נורא עניינו אותנו. לפני שהלכנו זרקתי את כל
הכחולים שהיו לי כי לא רציתי שההורים שלי יתפסו אותי.
הלכנו הביתה. נרדמתי. התעוררתי. הסתכלתי החוצה מהחלון. כבר היה
חושך ואז ראיתי אותה. את בר. היא הלכה לבד במגרש חניה. הבנתי
שזאת הזדמנות להרביץ לה ולברוח בלי שהיא תראה אותי. ירדתי
למטה. היא עברה את הפינה אל מאחורי הבית.ואני אחריה. היא
הרגישה בי והסתובבה בפתאומיות היא נבהלה ואני נבהלתי ממנה.
"מה אתה עושה פה?" שאלה מתנשמת כולה.
לגמרי שכחתי למה באתי ואמרתי לה: "רוצה לראות קלפים של דובני
אכפת לי?" ונתתי לה אותם.
היא הסתכלה על הקלפים ואז עלי ואמרה בעיניים נוצצות: "תתקרב
אני רוצה להגיד לך סוד".
הייתי קרוב אליה יותר מתמיד. הלב שלי פעם בחזקה. ואז היא נישקה
אותי על השפתיים. הרגשתי חום נעים מתפשט לי בכל הגוף. הרגשתי
בעננים לכמה שניות ואז היא ברחה עם הקלפים משאירה אותי
מבולבל.
הלכתי הביתה ולא יכולתי להירדם כל הלילה.
בבוקר בא אלי אריק הוא התגלגל מצחוק כששמע שבר לקחה לי את
הקלפים (ברור שלא סיפרתי לו שהיא נישקה אותי). הוא ידע איפה בר
גרה אז הלכנו לבר ובדרך אספנו את איציק אבל לא את ספי כי
ההורים שלו ראו את השריטות שיש לו על הידיים והשאירו אותו
בבית.
היא היתה למטה ואיתה היה אחיה הגדול שהיה גדול מאתנו בכמה
כיתות.
"תביאי לנו חזרה את הקלפים ,גנבת אחת!" צעק אריק תוך שהוא
מצביע על בר.
"אתה קורא לאחותי גנבת?" שאל אח של בר, בשקט.
"למה מה תעשה לי?" התגרה אריק.
"פאאףףףף" אריק חטף אגרוף ישר לבטן, אבל אריק לא התקפל אפילו
שבטח נורא כאב לו כי הוא יודע ג'ודו ושם המלמדים אותם איך
להתגבר על הכאב.
"בואו נעוף מפה" ציווה אריק. הם כבר הסתובבו ללכת אבל אני
נשארתי.
"אתה לא בא?" שאל אריק.
פתאום החברים שלי נראו לי פחות מעניינים.
"לא ,אני נשאר" עניתי.
"טוב ,יא בוגד אל תדבר אתנו יותר" אמר אריק ואז הם הלכו.
"אתה רוצה חזרה את הקלפים?" שאלה בר בחיוך מתוק. "בא תעלה אלי
הביתה" הוסיפה.
נכנסנו אני והיא לחדר שלה.
"את יודעת, השם שלך ממש ארוך, ברררררררררררר" חייכתי אליה.
היא צחקה חיוך מקסים ואמרה: "אתה יודע שכל האותיות של השם שלי
נמצאות בשם שלך, כי אני חלק ממך".
שקעתי בעיניים הכחולות העמוקות שלה הרגשתי שאנחנו אומרים מילים
אחד לשניה רק מלהסתכל אחד על השניה. שתקתי כמה זמן ואז נזכרתי
שבאתי אליה הביתה בשביל לעשות משו.
"איפה הקלפים?" שאלתי.
"אני לא יכולה לתת לך אותם כי הדבקתי את כולם כבר באלבום, אלו
היו בדיוק הקלפים שחסרים לי. שנים שאני כבר מחפשת אותם. מאיפה
השגת אותם?" שאלה בר בהערצה.
"הממממ..." עשיתי קול של חושב כי לא ידעתי אם אני יכול לסמוך
עליה ולספר לה על המפעל.
"אני יביא לך משהו אחר במקום הקלפים" הציעה בר.
"מה?" שאלתי.
ואז היא הראתה לי דף שאני מצויר עליו. "את מציירת ממש יפה"
התלהבתי אני "תודה תודה אף פעם עוד לא ציירו אותי" הוספתי.
"תודה לך" אמרה והתקרבה מאוד אלי.
היא שלחה יד וליטפה את השער שלי "השער שלך כל כך חלק ונעים ואת
זה אי אפשר לצייר בשום ציור" אמרה בר.
הליטוף שלה היה כל כך נעים אז שלחתי ידים למותניה והצמדתי אותה
אלי ואז נישקתי אותה בלי כוונה להפסיק לעולמים. פתאום הרגשתי
משו בפה שלי מטייל לו. "מה זה עושה בפה שלי?" חשבתי לעצמי. זה
היה נורא מוזר לי אז החלטתי להפסיק. ראיתי אותה פותחת עיניים
ומסתכלת עלי בחיוך גדול.
"בואי נלך להביא לך עוד קלפים שחסרים לך" הצעתי לה.
ואז מצאתי את עצמי הולך אתה למפעל. בדרך ריכלנו וצחקנו על
החברים שלי לשעבר. היא היתה נורא מצחיקה והיה ממש כיף לדבר
אתה. עזרתי לה לעבור את הגדר וחטפתי בגללה מלא שריטות אבל לא
היה אכפת לי. "ואיי כמה קלפים!" שמחה בר. היא התחילה להרים
קלפים ולאסוף עד שנתקלה בקלף אחד כחול. היא האדימה כולה וצעקה
עלי "יא סוטה אחד ,אני לא רוצה לדבר אתך יותר בחיים שלי!". ואז
היא טיפסה על הגדר לבד ורצה הביתה. אני רדפתי אחריה אבל היא לא
רצתה לדבר איתי. וככה נשארתי בלי חברים בלי בר ובלי קלפים. רק
אני ,לבד.