eathen, me

איתן: היי מותק.
אני: הייי ממצב?
איתן: אני עוד שעה מסיים לעבוד, שוטף את עצמי ואחרי זה אני בא.
תהיי מוכנה לקראתי.
אני: אני תמיד מוכנה לקראתך, אל תדאג.
איתן: מממ.. את תמיד גורמת לי להסמיק.  נתראה.
בדיוק הוספתי סיגריה לקססה והתחלתי לגלגל את הפילטר, פתאום
צלצול. נבהלתי קצת. אתם יודעים איך זה. שאפתי ונשענתי לאחור.
החלטתי לשמוע קצת מוזיקה כשנזכרתי איך בוב מארלי יודע לקמט את
האוויר שיצא מהמפרשים אל בלונים של תקווה.
חשבתי איך הוא חי ואיך החליט שהוא עושה מוזיקה. והוא בכלל למד
להיות רתך. דפיקה בדלת. הלב שלי שוב קצת קופץ.  איתן בא, עם
החיוך הזה והעיניים הטובות מתחת למשקפיים, תלתל פה, תלתל שם,
קצת מבולבל ומוזר, בזמן האחרון צמח לו זקן קטן. אני אוהבת את
זה. "מממ, ניחוחות מוכרים" ניצוץ בעיניים, הבנה, חיוך,
"שובבה". אני מחייכת. הכול הסתדר פתאום. האור יותר בהיר היום,
האוויר יותר אווירירי ואפילו בכפות הרגליים זה מורגש. איתן
מתיישב ומוריד את התיק מעל כתפיו: "תראי מה הבאתי לך" הוא
אומר, כולו זורח. הוא פותח את התיק ומוציא מתוכו שזיפים
סגלגלים, טריים, שופעים מתיקות."יש!" אני קמה וקופצת עליו "אתה
הכי חתיך!"
"אני יודע, אני יודע, תודה, אין צורך" הוא מתחסד. חמוד שלי.
אני רוצה שהוא ייגע בי. איתן נשכב עליי, מוריד לי את החולצה
ומנשק אותי בפה ובצוואר וביד, אני מרגישה אותו, כולו עליי. "
אני אוהב את העור שלך. כאילו שקפצת מהים כמו בת ים  זוהרת
וקסומה במלח של שמש"
"אווו, משורר אחד". איתן מסמיק, תמיד אני יורדת עליו. חחח.
הורדתי לאיתן את הבגדים, הוא רק עם הגרביים שלו, זה הקטע שלו,
להיות עם גרביים תמיד. לפעמים הוא שוכח להוריד אותן לפני
מקלחת, אני תופסת לו את הרגל ומנסה לשמוט את הגרב מרגלו מבלי
שהוא יבחין בכך. כמובן שזה לא מצליח, תמיד כשאני תוקפת אותו,
פתאום הוא ביתרון, תופס לי את התחתונים ומפסק אותי. זהו. אני
נתונה לחסדיו. אני מתרכזת ומצחקקת. אני מרגישה את הלשון שלו
מתחדדת אצלי למטה אבל למעלה, אני מתנוענעת וזזה ושומעת את עצמי
מתאנחת, נזכרת כמה הוא אוהב להוציא ממני קולות. הגוף שלי מתמסר
ואיתן מחבק אותי וחודר אליי, במהירות וללא מחשבה שנייה. פעם
היינו עדינים, היום היצרים ניצחו את הסבלנות, את העדינות,
הביישנות. איתן ואני נעים, אני מלמעלה, החלטתי לתפוס שליטה
היום ואנחנו מתנוענעים בקצב עולה וגובר, אני שלושה רגעים לפני
גמירה, רגע ועוד רגע ותנועה אחרונה, חדה. נשארת עליו, התנועה
פסקה, רק הנשימות נשמעות. לא רציתי להרדם, זה קרה הרבה בזמן
האחרון, זזתי לצד השני של המיטה והוצאתי שזיף מהשקית. חיבקתי
את הבחור שלי והצעתי לו לטעום מהשזיף הרך במקצת שלי, איתן נגס
ביס ענקי, הוא לוקח ביסים עצומים- אני אוהבת את זה, גבריות
רלוונטית כובשת. המיץ של השזיף נשפך לי על הצוואר ומשם נזל אל
החזה, איתן מחליט לנקות אותי -הוא מלקק אותי ונוגס בחזה,  מה
שגורם אי נוחות מסויימת, תמיד אני משתעממת מעינוגי שדיים
למיניהם אבל השדיים כבר לא מעסיקים אותי, השזיף הקר עכשיו
מורגש היטב בתוך הגוף שלי. גופי מנסה להדוף את הקור המפתיע
ואנחות קלות נפלטות ממני, אמנם אני לא זכיתי לטעום מן השזיף
אבל הגוף שלי טועם אותו בוודאות. איתן כנראה מאוד מחבב את החלק
התחתון שלי (כדאי לאכול פירות טרופיים מפעם לפעם), מה שמסביר
את מאמציו הנואשים לענג אותי ע"י אכילת שזיף מתוחכמת. בסוף
נשאר רק הגלעין, שמעקצץ לי בכל מקום ומכאיב, כאב אמיתי מצויין,
כל גופי נע וצועק, אני כמעט צועקת ומנסה להרחיק את איתן מהפות
שלי עד שאני נאלצת לתפוס את ראשו ושערותיו ולא לרחם. הוא מת על
זה. כל הגברים מתים על בחורות קשוחות. הוא עולה עליי, גופו
מחמם את גופי, מלטף את האיברים, מרגיע.
איתן ניגש לשולחן ועושה ראש או שלוש. מציע לי בתנועה הקטנה
הקבועה, שואל עם העיניים ומקבל תשובה שלילית. "לא רוצה, רוצה
אותך פה" איתן שולח לי נשיקה באוויר ולובש את התחתונים שלו,
הוא שונא להשאר בלי תחתונים אבל לא מסכים לי להתלבש :), הוא
נשכב לידי, בוב מארלי שר על גאולה ברקע, קר לי בידיים ושוב הן
מחפשות מקומות חמימים, יש לי כח היום, אני זוכה לחיוך מרוצה,
מחייכת בחזרה ומתכופפת.