הבוקר הביא עמו ריחות של אתמולים,
לא ישנתי כל הלילה אז הצלחתי לראות זריחה כתמתמה מופיעה אי שם
במפרץ.
ברקע מוזיקה חרישית באוזניות.. הלילה נגמר ואני עוד ערה..
כמו בקרים אחרים חשבתי עליך.. על שנתך המתוקה בעודי נלחמת כאן
עם השדים שלי..
אני מצליחה לנצח אותם לאט לאט, ובבוקר הם תמיד נעלמים.
בשביל זה המציאו את הבוקר... בשביל ההחלמה.
הנה יום חדש מתחיל,
ריח של ים מגיע בבריזה חרישית מהחלון הפתוח,
ריח של ים תמיד יזכיר לי אותך.

האתמול שלי היה מעורפל.... ישנתי כל כך הרבה ולא הצלחת להעיר
אותי... אולי כי צריך סיבה להתעורר, מוטיבציה... ולי אין
הרבה.
מה בעצם יש לי חוץ ממך? כמה חברי אותיות, כמה חברי טלפון,
ואותך שתמיד שם בשבילי ולא משנה מה.
אתה חושב שאני לא מעריכה את זה... ואין לך מושג איך אני כל
הזמן מודה בליבי למי או מה שהביא אותך אלי.
אני יודעת שאני בדרך כלל לא קלה... אפילו קשה להתמודדות.
אבל אתה.. מפצח את השיריון שלי דיי בקלות ומוצא דרכך פנימה..

כשהייתי קטנה נורא אהבתי לשמוע את "מפצח האגוזים" של
צ'ייקובסקי, ולא תארתי לעצמי שגם אני מין אגוז שכזה.. קשה
לפיצוח.

היום מתחילה לה תקופה חדשה...
אין יותר דני להשען עליו,
אין יותר תירוצים  - אני לבדי עכשיו מול השדים שלי...
ואני מקווה שתבוא איתי במסע הזה, שבטוח לא יהיה קל, מקווה
שתצליח להבין...

אני אוהבת אותך בעלי יקירי
עד כלות.

והנה בוקר בחוץ... השמיים מתבהרים לאיטם,
עוד לילה לבן עבר על כוחותינו בחיפה...
שייהיה בוקר טוב.