מפלים של מים טהורים יפלו עלינו ברכות מלטפת, כמו מיץ קוקוס
שנשתה בבקרים אחרי שנקפוץ למים, כמו זוג משוגעים מאוהב,
חופשיים. השמים יהיו בהירים ובלילה, בעודנו שוכבים מחובקים,
נראה מיליוני כוכבים נופלים וכל משאלה תתגשם. כל שעה, כל דקה,
יהיה נהדר ואהבה רק תפרח, לא, היא לא תיגמר לעולם. ונאהב ונבכה
ולא נשתעמם לעולם. נשתה יין, נעשה אהבה בלילות ובבקרים.
בדמדומים נלך על חוף הים, נראה שקיעות והעיניים נוצצות
ובורקות, לעולם לא אדומות.
 שוכבים על שפת האגם, השמש שוקעת. הוא מחבק מנשק. תכנונים,
הרבה תכנונים, הרבה חלומות והעיניים עדיין בורקות. עדיין
מתנשקים וכל נגיעה, כל מחשבה לא קיימת. רק אנחנו והשקיעה.
לזכור את הרגע לנצח. נכנסים למים והם קפואים, ואז מחזיקים
ידיים ומתקרבים, והקור נעלם, כאילו לא שם. הכל חסר חשיבות,
אותו רגע זה רק אנחנו והאגם, האגם שהחשיך והכוכבים מסתכלים,
מסתכלים ומחייכים. הולכים רטובים, האוטו מוכן, מחומם ונוסעים.
הרדיו פועל, משמיע קטע נחמד והשפתיים תופסות שתי סיגריות. להבת
אש קטנה מעירה את החלל הקטן של האוטו ולרגע אני רואה את עיניו.
אושר. אושר רגעי ולא איכפת לנו מכלום. מאף אחד. זה פה ועכשיו
והשעה הקרובה. שעתיים. הלהבה מדליקה והעשן כבר יוצא. עיגולים
לבנים בחושך, יפים מוזרים. שפתיים קטנות, יקרות, שואפות,
פולטות עשן שנראה מיוחד במינו, רק כי זה בא ממנו.
 יושבים חושבים. עמוסים ועייפים. היום עבר כל כך מהר ולא
הספקנו לדבר. להרוויח מטבעות של זמן תמורת ימים, שעות, שנים של
כלום. חוזרים ומחייכים, הם יושבים שם מחכים, לראות את שניהם
עצובים. נכנסים למיטה, מחובקים. הלילה הגיע והם עדיין שם,
מחכים למשהו מהסרטים. הבגדים נופלים והחיוכים נעלמים. נרדמים.
 ילדים מצחיקים, רצים מולם והם יושבים. מחזיקים ידיים, מחכים.
כבר לא יודעים, רק מחייכים. הגלגלים חדשים ואפילו הלהבה נראית
יותר גדולה. הוא מחזיק לה את היד, מלטף את הכתמים, מנשק את
הקמטים. הסוודר מחמם והכדור באמת עוזר והסוף בא הרבה יותר מהר.

 סדינים לבנים, מצעים מתאימים. הדפיקות נחלשות, החום יורד
והעיניים נעצמות. הגלגלים עכשיו ישנים והלהבה כבתה. הרדיו שקט,
הנסיעה נגמרה. חורף בא, האגם קפא. הנשיקות נשכחו ומיליוני
תכנונים נבלעו, זהו זה.