איתי פאר / איך יכולתי לשתוק |
כל מה שאמרת לא נשמע אם את לא צורחת
לא יודע מה את רוצה אם לא מסבירה באהבה
לאן את חושבת שאני רוצה לברוח בלעדייך
הרי יודעת שאני לא זז מטר כשהחגורה חונקת לי את הצוואר
בקריאה שלך אני מתייצב ליד הרגל כמו תמיד
עף לתוך עינייך ומוצא שם מישהו אחר שם את המספר שלו במקומי
רואה אותך צוחקת מסיפורים של אחרים
יושב בצד משחק עם הילדה לבד ואת מסתובבת
היא שואלת איפה אימא ואני עונה לה שאימא עסוקה עכשיו
לוקח אותה אליי נותן לה נשיקה וחיוך שאומר לה שעוד מעט יהיה
יותר טוב
כי נהיה שנינו לבד בלי סבל וכאב
והיא מסתכלת ובוכה ואומרת לי אבא אני אוהבת אותך
מגיעה השעה שאת צריכה להיות פה אבל האור בחנייה עדיין כבוי
משכיב אותה לישון ואומר לה שלא תפחד כי מחר נהייה כבר במקום
אחר
ואף אחד יותר לא ישים על הנסיכה שלי יד
מחזיק את מה שקניתי ממזמן כבר ביד
זה שחור קר וקצת כבד מהפעם האחרונה שחשבתי על זה
דורך את המחסנית ומחבר את המשתיק בשביל שאף אחד לא יישמע
והולך עם עיניים אדומות לכיוון החנייה
עוברות שעתיים שלוש ואני כבר רוצה לוותר אך פתאום נפתח השער
ונכנס האוטו
אומר לך שאני צריך שתבואי איתי דחוף כי יש לי הפתעה
את אף פעם לא יכולת לוותר על הפתעות
נוסעים לים וכל הדרך את שמחה ואני עם חיוך צדדי יודע שעוד מעט
יהיה הרבה יותר שקט
מגיעים ונותן לך נשיקה אחרונה תוך כדי תנועה מצמיד לך אותו
לרקה וסוחט
בלי הרבה רעש נעתקת נשמתך ויוצאת לדרך ארוכה למטה
להישרף על מה שעשית לנסיכה הקטנה שלי
יוצא ונותן לך לנסוע לים שאותו כל כך אהבת ומתחיל לחזור הביתה
מגיע בבוקר מעיר את שמחת חיי בחיוך ואומר לה שאימא נסעה ולא
חוזרת
וסוף סוף אנחנו לבד ונוסעים למקום רחוק שנוכל לחיות בשקט בלי
יותר מכות ובעיטות
מוצא עבודה ואישה חדשה ושוכח איך פעם התחתנתי ועשינו ביחד
אוצר
שעכשיו כבר גדולה ומחזיקה אח קטן
היא באה אליי ואומרת לי אבא אני יודעת מבינה אוהבת ושמחה
ומחייכת אליי חיוך שאומר תודה
בשבילו, ובעיקר בשבילה.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|