רוני מנגב את הדם מהברך, באמת לא משהו רציני סתם פצע של כיתה
ד' בגלל איזו אבן שלא היתה במקום.
לרוני אין הרבה חברים לא בגלל שהוא לא יפה או קצת שמן אלא בגלל
כנראה שיש לו ריח קצת לא טוב.
אז בלי משחקים עם חברים אחרי הצהריים, מה כבר יש לעשות?  רוני
אהב לטייל בפרדס ליד הבית של פיצחוק מהמכולת, הוא אהב להיות
לבד בפרדס אחרי הצוהריים, לא היה שם אף אחד והוא היה יכול
להסריח כמה שהוא רצה.
כל פעם שרוני נכנס לפרדס, והכביש נהיה דרך עפר היתה לו מן הבעה
טיפשית ומאושרת על הפרצוף המחוצ'קן, כאילו זו הפעם הראשונה שלו
בפרדס .
היה לו מסלול קבוע, מימין לעצי תפוז שמאלה בערמה של הארגזים
הרקובים ושוב שמאלה בבריכת מים הישנה זאת שאומרים שאח של ציון
טבע בה, ורוני כמעט בטוח שאישפזו אותו במוסד לחולי נפש כי אבא
אמר שאין בבריכה מים מהמלחמה ב-91' כי פחדו שיכנס טיל כימי או
ביולוגי למים ויביא מחלות.
אבל רוני אף פעם לא עבר את הבית הנטוש זה שאבא אומר ששם היתה
המרכזיית מים ולא לשאול מה הוא היה עושה שם עם הבחורות כי רוני
יבין לבד כשהוא יגדל, רוני לא היה אידיוט הוא ידע שהם לא שיחקו
ברובוטריקים .
ביום רביעי יומיים לפני ל"ג בעומר, רוני החליט לעבור את הבית
הנטוש, כי אולי הוא ימצא מחבוא של עצים שילדים אחרים אספו ואז
הוא יוכל לעשות מדורה עם צחי דרור ושני המקובלים של השכבה.
לא היתה לו שום תחושה מיוחדת כשהוא עבר את הבית הוא לא פחד
וחוץ מזה היה עדין אור בחוץ כי היה ארבע ורבע. מאחורי הבית
מתחת לעץ לא גדול בערך שלושה מטר גובה היתה ערמה של קרשים,
רוני מצא מחבוא, וכשהיתקרב לערמה לראות מה אפשר לקחת לבד הוא
שמע " וואלק עוד מניאק שמחפש מחבוא של עצים!" רוני נבהל "מה?!"
, הקול לא בא מהבית ולא היה אף אחד סביבו, הקול בא ממולו אבל
אף אחד לא היה יכול להיתחבא מאחורי העץ כי הגזע שלו לא היה
עבה. "כן כן אתה, יא חרא קטן, אני מ'דבר אליך!" רוני רמה לברוח
אבל לא הבין ממי. "ת'שמע אחי, לפני יומים היה פה איזה ג'ינג'י
מכוער נמוך עם משקפיים, שהשתין פה מרוב פחד וברח, גם הוא חיפש
קרשים הקקא הקטן. ס'תכל אלי כשאני מדבר אליך" אמר העץ. רוני
רצה לענות כשחשב שהג'ינג'י בטח היה ניסן מ- ו' 3 , גם הוא לא
מקובל.
למרות כל הגיון בריא אמר רוני " מה אתה רוצה? "
"ת'שמע יש לך ביצים, אבל אף אחד לא נוגע בקרשים פה, ברור !? "
" למה ?"
"עינין של כבוד!" ענה העץ בנחרצות.
"מה?"
"וואלק מכיר את הסיפור על העץ הנדיב והילד?"
"כן"
"אז העץ הרכרוכי הזה היה אבא שלי,ובגלל הסיפור הזה אל תשאל
אותי איך, יש איזה דיל עם המשפחה ההיא של הילד מהסיפור. ואת
הערמה הזאת אסף הבן של זה שהיה הילד בסיפור, ואני שומר עליהם.
זה לא דיל סנטימנטלי כזה כמו בסיפור, פה אני שומר על העצים אז
לא שורפים אותי בל"ג בעומר, אני גם יודע שכולם מרימים לכולם
קרשים לפני החג, תאמין לי יא מסריח גם עלי עוד יכתבו סיפור.
עכשיו סע מפה!"
בחדר מדרגות ליד משפחת ברמן רוני התחיל לבכות, לא משהו רציני
סתם דמעות קטנות כאלה של יאוש - עוד ל"ג בעומר בחצר של סבתא עם
כל המשפחה המסריחה.