פניהם,
נקיות מספק ודאגות.
חיוכי מליון דולר
מבהיקים לעברי.
ואני בהם מתבונן,
כמדי יום.

דמותי משתקפת
על המסך,
ואם אפעיל מעט דמיוני
אראה כאילו שייך אני ביניהם -  
מטה ראשי לאחור בצחוק
כה צלול וחסר דאגות
או
מזיל דמעות קריסטל
במורד פניי המושלמות.

האם הם אי פעם מתבוננים בי?
וודאי אין הם מקנאים בי,
בפניי חסרות השלמות
ברביצתי המשעממת
על כורסא חבוטה,
חסר ריגוש ועניין.

אומרים אנשים,
כי האומנות
מחקה את החיים.
אך מצד זה של המסך
רואה אני,
שאין בזו אמת.
אנו משני הצדדים,
לעולם נהיה שונים.