העכברים של עוגה והעכברים של קפה יצאו לקרב בקול תרועת
חצוצרות.

מחצר המלכה עוגה יצאו עכברים אבירים רבי תהילה עתירי תארים
ולמודי קרבות, ושילחו בלוחמי האויב את עכבר האדישות הותיק
והמהולל, את עכבר הכנות שלא הפסיד מעולם, עכברית הקנאה פעלה
במטה וסידרה את הכוחות ומעל כולם עכבר המשחקים, שריכז את כל
ענייני האסטרטגיה בהגנה על המלכה עוגה.

מנגד שיגר המלך קפה את צבאו המיומן והמאורגן את עכבר הציניות
בכח התוקף, את עכבר כנותו לקרבות הבלימה, את עכבר העיקרון
לאיגוף מימין ומפקד הצבא עכבר שפת הגוף המיומן בהסתוות ובלחימה
טקטית.

הצבאות לחמו זה בזה קרבות עקובים מדם, שאמנם לא גרמו לאבדות
רבות בנפש, אך התישו את הכוחות. הקרב היה מאוזן כשכל צד מתקיף
ומיד נכנס למגננה לחילופין והכל בכדי למנוע את כניעתה של המלכה
עוגה ואת כניעתו של המלך קפה. בקנאות רבה נשמרה חשאיותם של
המלכה והמלך שהסתתרו במרתפי ארמונותיהם והגנו בסיוע כל
כוחותיהם על חשיפת פרצוף העכבר שלהם.

בסופו של דבר הקרב לא הוכרע. הצבאות היו בעלי כושר סיבולת,
לשניהם היה עכבר עקשנות שנתן אספקה לכוחות הלוחמים. בעצם,
נזכרו שני השליטים, שלמלחמה לא היתה כל סיבה ועילה ושמעולם לא
רבו או התוכחו לפני כן ובעצם העילה לקרב היתה חוסר רצונם לחשוף
את פניהם, את פני הרגש של האהבה. עתירי פגיעות בפרצופם היפה
והרגיש, הקימו סביבם צבא שלם של עכברי תירוצים ומגננות.
האם מנקודת הפסקת האש שלאחר הקרב יבינו המלכים שעליהם להיפגש
ולהידבר?
האם יבינו שאין תחליף למפגש הפסגה של קפה ועוגה?