ראיתי, ראיתי אותם, ראיתי את אחי, בני עמי דם מדמי, בשר
מבשרי,
בני כל הגילים מקטון ועד גדול, תינוקות, ילדים, ילדות, נערים
ונערות, בחורים ובחורות,
גבר ואישה, זקן וזקנה, כולם, כולם כולם, צועדים משתרכים במצעדי
המוות, בדרכים
אפלות, מזג אוויר סגרירי, חורפי מושלג אפור מצמרר...
יחפים רועדים נטולי מבע, הפחד הקפיאם.
ראיתי כיצד תינוקות, נקרעים נתלשים מחיק אימותיהם, כיצד מפרקים
מרטשים מפצחים,
מפוצצים, שורפים וחונקים.
ויד הדימיון אינה משגת את מעשיהם השפלים החייתיים של חיות אדם,
הקלגסים הנאצים
יימח שמם וזיכרם.

ביום השואה, יום הזיכרון לשכול, צופה עם ישראל, בחלק מיזערי
ממעלליה של
החיה הנאצית המתועבת.
זו אינה היסטוריה, זו עדות חיה  ומזעזעת, עבור חלק מאיתנו
קיימת יום יום, שעה שעה,
כל רגע, כל החיים.
אין זו נחלת העבר, זה קרה אתמול, כמעט עכשיו, הדמעה לא יבשה,
גחלת האש והכעס
בוערים, אינם כובים, לא נשכח, לא נסלח.....
במותם השביעונו אחינו הקדושים הי"ד, לזכור ולדעת: צוררי ישראל
היו קיימים ויהיו
מבית ומחוץ.
אחת דרכנו, להשמידם ולמחוק זכרם מעל פני האדמה.

ע ם   י ש ר א ל   ח  י.........