כך פתאום, באמצע היום;
שהשמש לא אמר נואש מלהכות עיניים מצועפות
מסתגרות מפיח שחרחר של אוטובוסים מלאים
רעש הפקק האין סופי צפירות וצופרים ודום אין
תחת קסדה, קולות ואנשים עוברים, לא מתעכבים
רק נדבקים לבגדים. אבק דרכים, אות על דש בגדי
למרחק שגמעתי בדרכי. ריח שמן מטוגן מבעד
זגוגית מסעדות. פועלים זרים יותר, מקומיים פחות
חליפות וחצאיות, מסעדות ומזללות, כדורי פלאפל
מוקפצים אל תוך בגט ברוטב חמוץ מתוק
ריח אשפה ולפתע כך פתאום גם ריח אישה
מסעיר בנוכחותו, מסקרן בשאיפתו,
מאיפה באת כך פתאום להבל נשימתי?
איך שרדת את המקלחת, את הפיח,
את הפקק האין סופי? כך או כך
שובל קיומך בלב המאפילה שסביבי
עטפה אותי, כיוונה אותי בדרכי
בין פסלי המכוניות הצבעוניות
ופארק המזללות ופני הפועלים
אבק הדרכים נשזר לפרחים צבעוניים
אות על דש בגדי ודי לי בכך
לשמחת יומי |
