"ההרשמה לקבוצות פרטיות, לאליפות השכונות הניו-יורקית בכדורסל
לנוער, תפתח היום אחה"צ" קרא רוברט את המודעה בעיון רב, בדרכו
הביתה מבית הספר ביחד עם ג'ימי, "בוא נרשם" הציע בהתלהבות,
רוברט היה שחקן כדורסל מוכשר למדי, והירבה לשחק אחרי הצהריים.
"אין שום טעם, שחקנים משכונות אחרות יאכלו אותנו בלי מלח, אין
לנו אף אחד שיודע לשחק מלבדך", "אין דבר, נשחק בשביל הכיף,
העיקר ההשתתפות, כמה שחקנים צריך, חמישה? נרשם שנינו, ונוסיף
גם את ג'ון, פול וג'ניס" ענה לו רוברט בקול נחרץ, רוברט היה
כריזמטי והיווה סוג של מנהיג החבורה, ג'ימי השתכנע, וכך גם
ג'ניס, פול וג'ון מאוחר יותר.

                                       

"אתם?! אתם רוצים להשתתף?!" הפתיע קווין את רוברט מאחור, בטון
מלגלג מאין כמוהו "ועוד רשמתם נקבה?! זה חוקי בכלל?! מותר להן
לצאת מהמטבח?! זה חוסר כבד לתחרות, בנאדם, על זה לא רק שנקרע
אתכם, גם נשבור לכם את השיניים" "עוד נראה" ענה לו רוברט,
למרות שידע כי תחזיותיו של קווין הן סבירות בהחלט, קווין היה
גבוה מרוברט בכמה ראשים, שיחק בקבוצת הנוער של הניו-יורק ניקס,
ונרשם ביחד עם כמה מחברי נבחרת הכדורסל של בית ספרם, העולם לא
הוגן חשב רוברט.

וכך היה, במשחק הראשון נפגשו ה"סלאמרס", קבוצתו של קווין
והפייבוריטים לאליפות, עם רוברט וחבריו, שכינו עצמם בשם הלא
מפחיד בעליל "חבורת המוצים". במחצית היתה התוצאה 47:13
לסלאמרס, כאשר רוברט קולע את כל הנקודות לטובת הסלאמרס, ג'ימי
הלך לקו העונשין הרבה פעמים כיוון ששחקני הסלאמרס הירבו
להכותו, אך החטיא את כל זריקות הענשין, ג'ניס דיממה מהאף בשלב
מוקדם למדי, כאשר הסתבכה בקטטה עם אחד משחקני הקבוצה השניה
שקרא לה "אישה טיפשה", פול לא היה מרוכז רוב הזמן, כיוון שהיה
לחוץ להרשים את שירלי, הילדה בה היה מאוהב שישבה בקהל וצפתה
בהערצה ובקווין ובסלאמרס ואילו ג'ון סבל ממחסום השפה עם השופט,
כיוון שהיה מהגר איספאני בלתי חוקי.

"103:19!" קרא רוברט, כאשר דפק בזעם על הארוניות בחדר ההלבשה,
"כ"כ משפיל!" " אמרתי לך שלא היינו צריכים להרשם לתחרות הזו"
התריס ג'ימי, "חברים אין טעם לריב עכשיו! בואו נפסיד בכבוד,
נתאמן ונקווה שנשתפר עד הפעם הבאה" אמרה ג'ניס, "ג'ניס צודקת,
יש דברים יותר חשובים מניצחון, כמו רוח ספורטיבית, המשפחה,
וטובת המדינה" הוסיף ג'ון.

בהגיעו הביתה רוברט, מצא את אביו מול המחשב, "שלום אבא" זרק
לעברו, "שלום... כן... 26 באוגוסט, 500 דולר מהתקציב הועברו
למחלקת הנהלת חשבונות, כנראה שטעיתי כאן בחישוב של הדו"ח...
כן... המממ... מוזר" ענה אביו, ספק אל עבר רוברט ספק לעצמו.
"אתה לא מתעניין איך היה במשחק?" "אה, כן, איך היה במשחק?
תזכיר לי איזה משחק?" "כדורסל... אליפות השכונות הניו-יורקית"
"ממתי אתה משחק כדורסל? הזנחת את הכדורמים?" "אבא, כבר 6 שנים
שאני לא משחק כדורמים!", "אה כן? וואו, איך שהזמן רץ, בכל מקרה
אני צריך לעבוד".

אימו של רוברט מתה בלידה, ואביו נהג להשקיע את כל זמנו בעבודה,
הוא היה מנכ"ל של חברת ביטוח ניו-יורקית מצליחה שמשרדיה היו
בקומה ה-85 של האמפייר סטייט בילדינג, הוא נהג להזניח באופן
קבוע את קשריו עם רוברט.

"יד שמאל רק תומכת בכדור מהצד, יד ימין היא זו שזורקת, הכדור
נח על האצבעות ולא על כף היד, ומקבל סיבוב בעת הזריקה" הסביר
רוברט לג'ימי, "יפה מאוד!" עודד אותו, אחרי הסל הראשון כשקלע,
אחרי הסל העשירי הרצוף הוא כבר היה המום, ואילו אחרי הסל ה-20
כבר נהיה אדיש, ג'ימי פשוט לא מסוגל להחטיא מאף נקודה, להוציא
נקודת העונשין.

"את המשחק הזה אנחנו מנצחים" אמר רוברט באמונה שלמה לחבריו
לפני תחילת המשחק, "קדימה, ניצחון!" קראה ג'ניס, ואיתה כל
החברים, להוציא פול, שהיה מדוכדך מאוד, זמן קצר לפני כן הזמין
את שירלי להיות בת הזוג שלו בנשף הסיום, וזו סירבה, כיוון
שקווין כבר הזמין אותה.
היריבה במשחק הזה היתה נחשבת קלה באופן יחסי, לא הרבה כשרונות
יוצאים מהאיזור של סנטל פארק מזרח, רוב תושביה הם יהודים
עשירים, ולמרות זאת המשחק נגד "בית ספר עממי מנהטן" היה צמוד
למדי, כאשר ג'ימי החזיק את "חבורת המוצים" בתמונה בעזרת עשרות
קליעות, גם ג'ון נתגלה ככישרון מדהים, בעל שליטה פנומנלית
בכדור.
המשחק היה צמוד כ"כ, ש-10 שניות לסוף התוצאה היתה  67:68
לקבוצה ממנהטן, כאשר ג'ון רץ לעבר הסל ומסר לג'ימי, עליו נעברה
עבירה והוא הלך לקו העונשין, אך ג'ימי שהיה ידוע באי-יכולתו
לקלוע מן העונשין החטיא את שתי הזריקות, הכדור הגיע איכשהו
לפול, אך פול לא היה מרוכז בגלל מצב רוחו, ואיבד את הכדור,
"חבורת המוצים" שוב הפסידה.

"היינו ממש קרובים לנצח הפעם אבא, אולי תבוא למשחק שלנו פעם
הבאה?" "אההה... אני הייתי שמח לבוא בן, אבל אני לא חושב שיש
לי זמן, יש ישיבת הנהלה דחופה מאוד מחרתיים, בשעת המשחק" ,
"טוב, לא נורא, אולי פעם אחרת" אמר רוברט, בידיעה שגם בפעם
אחרת יהיה אותו הסיפור.

"חבורת המוצים" המשיכה להתאמן, וגם המשחק הקבוצתי שלה השתפר,
למשחק הבא הגיעו החברים במטרה בלעדית לנצח, והפעם הם גם עשו
זאת סופסוף, בזכות הכדרורים של ג'ון והקליעות של ג'ימי, הביסו
את נבחרת בית הספר מקווינס, בהמשך ניצחו רוברט וחבריו ארבעה
משחקים רצופים, וחבורת המוצים התקרבה לחצי הגמר, שם ציפתה לה
יריבה קשה מאוד, נבחרת הרחוב של הארלם.

חדורי מוטיבציה, עלו למגרש ושטפו אותו, וניצחו בצורה מדהימה את
הקבוצה שהגיעה לכל הגמרים בשנה האחרונה, על מנת להפסיד לקבוצה
אותה יפגשו חבורת המוצים בגמר השנה, לא אחרים מאשר ה"סלאמרס"
של קווין.

                                       

"הלו? משטרה? אני אשאר בעילום שם, תקראו לי ק', אני רוצה
להלשין על משפחת מהגרים לא חוקיים, כן, זו הכתובת..."
"מה קרה אמא?!" שאל ג'ון המפוחד את אימו, למראה ניידת משטרה
ליד ביתו, "שום דבר, יהיה בסדר ג'ון" "נכון שמגרשים אותנו?!"
אמר אחיו הגדול של ג'ון, חורחה "לא מגרשים אותנו חורחה, אל
תפחיד את אחיך הקטן" ענתה לו אימו, בקול שלא יכל לשכנע תינוק,
"בואו איתי לתחנה בבקשה" אמר להם השוטר שדפק בדלת, בקול אדיב.

"אני לא אוכל להופיע לגמר, מגרשים אותי חזרה למקסיקו" אמר ג'ון
בבכי לרוברט בטלפון, "איך זה יכול להיות!?" "מישהו כנראה הלשין
עלינו" אמר רוברט, וסגר.
רוברט היה המום, בלי ג'ון כמעט ואין להם סיכוי נגד ה"סלאמרס" ,
מה גם שהם יאלצו לשחק עם שחקן אחד פחות כיוון שאין זה חוקי
לרשום שחקן חדש לפני הגמר, רוברט ירד למטה לדבר עם אביו, הוא
היה חייב לדבר עם מישהו, אבל אביו היה באמצע כתיבת דו"ח במחשב,
"אבא, מחר הגמר, ומגרשים את ג'ון מהארץ" "מגרשים אותו? חבל,
בחור נחמד" "זה כל מה שיש לך להגיד?! יש לי מחר גמר שהוא מאוד
חשוב לי, ומגרשים לי מארה"ב את החבר הכי טוב שלי, וזה כל מה
שיש לך להגיד? יש לך משהו אחר בראש חוץ מהדו"חות האלה? כמו
הילדים שלך למשל? חשבת פעם כמה המשחקים האלה חשובים לי? כמה זה
כואב לי לראות את ההורים של כולם במשחקים ואותך לא בא אף פעם?"
"אני באמת מצטער רוברט, אבל אני ממש בתקופת לחץ, אני לא יכול
לדבר כרגע, בהצלחה מחר" "בכל מקרה, הגמר עולה כסף, אז הנה
כרטיסים שקניתי לך אם תתחרט".

"מה?!!??!" צעקו כל החברים במקהלה, "אני לא הייתי קולע סל אחד
בלי האסיסטים של ג'ון!" אמר ג'ימי במרמור, "טוב חברים, אין
ברירה, בואו ננצח עם מה שיש" אמרה ג'ניס, בסגנונה האופייני.
ואכן עלו החברים במטרה לנצח, אך מולם עמדו האלופים במשך 4 שנים
ברציפות, חבריהם לשכבה בבית הספר, שנהגו להתעלל בהם יומם וליל
ולכנות אותם "יורמים", ולא היתה להם שום כוונה לוותר על הגביע
שלהם, וכך נראה המשחק שלהם.
קווין שמר על פול, ולא נתן לו מנוחה, הוא היכה אותו שוב ושוב
מבלי שהשופט יראה, מי שכן ראתה זאת היתה שירלי, והיא דווקא לא
היתה כ"כ מרוצה מן העניין, והעירה לו על כך במהלך פסק זמן,
קווין זרק את ההערה הזו כלאחר יד, דבר שעיצבן יותר את שירלי,
שביטלה את הדייט שלה איתו.
המשחק נראה רע מאוד מבחינתם של "המוצים", הם היו בפיגור גדול,
ג'ימי החטיא כרגיל מהעונשין, חסרונו של ג'ון הורגש, והשופט
העלים עין באופן קבוע מהעבירות שביצעו הסלאמרס, בראשותו של
קווין.
"נו, אז לא השתפרתם הרבה מאז הפעם האחרונה הא? פעם יורמים תמיד
יורמים" גיחך קווין לעבר רוברט, כאשר במחצית התוצאה היתה 54:24
לסלאמרס.

"אנחנו לא אותו הדבר בלי ג'ון, אנחנו יכולים לשכוח מהגביע" אמר
רוברט, שהיה ידוע דווקא בהיותו אופטימיסט בד"כ, "לא נורא,
העיקר שנהינו מהטורניר" הצטרף פול להספד, "חברה, זה לא נגמר עד
שזה נגמר, בואו נעלה ונוכיח להם שזה אפשרי, בעזרת החום והאהבה
שלנו ננצח!".
באותו הרגע נכנס לחדר ההלבשה נשיא ארה"ב, ג'ורג' וו בוש, מלווה
בצוות חדשות והחל בנאום לאומה, על הצורך לשבור את מעגל
האלימות, ולעודד את הטובים במאבקם נגד הרעים, הנאום ששודר
ברחבי כל ארה"ב עורר קריאות "U-S-A! U-S-A!" שהחלו להשמע מכל
בית בארה"ב, לפתע נכנס לחדר ההלבשה ג'ון.
"ג'ון!" קראו בהפתעה החברים, "אבל חשבתי שאתה כבר במקסיקו!"
אמר רוברט, בוכה מרוב אושר, "הייתי אמור להיות, אבל אז הבחור
הנחמד הזה, ג'ורג' בוש, הגיע למשטרה וביקש שיתנו לי ולמשפחתי
חנינה מיוחדת, ושיעלו על עקבות המלשין ויעצרו אותו".
"קדימה נ-י-צ-ח-ו-ן!!!" קראו כל החברים ועלו בסערה על המגרש,
רוברט הסתכל על הקהל הגועש, ולפתע ראה בכיסא שהיה ריק קודם לכן
את אביו, הוא נופף אליו בהתרגשות ועלה למשחק.
הסלאמרס היו המומים אל מול הרוח שנשפה במפרשי חבורת המוצים,
שקלעו עוד ועוד, וצמצמו את ההפרש באופן משמעותי.
"נו אישה, תוציאי כבר את הכדור" התגרה שחקן הסלאמרס בג'ניס
כשזו ניסתה להוציא כדור חוץ, מבלי להסס זרקה את הכדור בכל
עוצמתו אל עבר אשכיו של השחקן , "יש כמה יתרונות בלהיות אישה",
גיחכה, ורצה לסל, משאירה אותו מתפתל מכאבים.
10 שניות לסיום הפיגור הצטמצם עד כדי נקודה אחת, "קדימה רוברט"
עודד בהתלהבות אביו, הכדור היה אצל ג'ון, שעבר בקלילות שני
מגינים ומסר לג'ימי, בתקווה שזה ימשיך את רצף הקליעות שלו, אך
לפני שהצליח לזרוק התנפל עליו קווין ועבר עליו עבירה חמורה
ומכוערת, בידיעה כי ג'ימי לא מסוגל לקלוע מן הקו.
שניה אחת נותרה על השעון, וג'ימי הלך לשתי קליעות, הוא הסתכל
לקווין שחיכה לריבאונד בעיניים, כדרר, וקלע את שתי הקליעות,
חבורת המוצים זכו באליפות.
הקהל פרץ למגרש והרים את על הכתפיים, חגיגות האליפות החלו.
כשירדו מן המגרש חיכו כמה שוטרים לקווין, "אתה עצור באשמת
הפללת מהגר בלתי-חוקי בניגוד לרצונו של הנשיא בוש, אתה מוזמן
לשמור על זכות השתיקה", רוברט רץ אל אביו וחיבק אותו, ג'ון רץ
אל עבר ג'ורג' בוש וקיבל ממנו תעודת אזרחות, ג'ניס נצפתה אל
ידי סקאוטר של המרינס האמריקנים, ואילו מבטו של פול נצלב לפתע
עם מבטה של שירלי, זו חייכה אליו, התקרבה אליו ונישקה אותו את
הנשיקה הראשונה שלו, לצלילי מחיאות כפיים של אלפי צופים.
ג'ורג' בוש לקח את המיקרופון והכריז כי שלום עולמי בא על
העולם.