הייתי מתעוררת לנוף החורשה
הקטנה ששתלת לי
מעל הוואדי,
בה צמאת דעת
חקרתי פרחי מוזרים.
אתה זוכר איך פעם צחקתי?
צחוק חזק
שפילח את סבך הערפל
גם בבוקר הכי קר בשנה.
תימהונית מרחפת
לבושת בגדים רקומים,
לצווארי מקלעת חרוזים
בשלל צבעים מרהיבים,
אז גם למוות
לא הייתה משמעות
מבעיתה כל כך.
כעת טומנת את ידי
באדמה צרובת שמש,
בין גרגירי הזהב
אולי אמצא עבר מתוק.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.