עכשיו הוא מצייר בעצבנות, מטיח בקנווס מכחולים
מלאי אדום וירוק
מתנשף, נושף וגונח, מתייאש, מתרגז, מתעצב.
אני מפהקת בשולי הדברים
הנה הוא מנקה את המכחול
המיים מצלצלים אויר וגלים
בכל זאת הוא מתייצב מול משטח הצבעים
מחליט למחוק צד שלם
אחר כך נשבע להפסיק
רגע לפני שמוזג עוד צבע, אפילו שלא צריך
הוא חורט
שריטות רועמות לעומק הבד
מין אריגה שכזו, תובענית
אולי זו עוצמת הכאב ברקע הדברים
פתאום הוא כדור בזוית החדר, בוכה
או כמעט בוכה וכהרף קם להראות לי איך
הוא מחריב
הכל
באפור נורא
הוא ממלמל משהו על אשמה ופתאום ממולל
אותה ל"כך אני, ובלאו הכי
הרי לא ראוי לה שתהיה שם",
מסתבר כמוני,
הפינה הימנית |
