לא יכול לצאת מהבית
בלי להרגיש
שאני מוותר על חלק ממני
הגוף יבש
העיניים סדוקות
המוח נשחק
ממבול השאלות הנוחתות עלי
כביש שחור
אלף פרצופים לא מוכרים
נשים יפות שמזמינות חיי טובים
אני עומד בצד ומתבונן
לא יכול לוותר על עצמי
בלי להרגיש שזה אבוד ממילא
הצעקות מהצד השני של הרחוב
הכרזות הענקיות
שמסתירות לי את החלק האחרון בים
ובפנים, משהו עכשיו מפורר
לא יכול לחשוב על זה אחרת
בחדר קטן דחוס בעשן
אני יכול למדוד את עצמי
בלי להרגיש מיותר
הקירות נותנים לי תחושה
שמכאן שום דבר לא יצא לעולם
הולך כמה צעדים ברחוב
לא יודע אם זה חורף
או קיץ, שאין בו ממש
הלב נרגע ברגע, אבל זה סימן רע
מתגלגל ברחוב, אל הפינות החשוכות
כביש שחור
אלף פרצופים לא מוכרים
ילדים קטנים, מחזירים אותי לגודל טבעי
לא מצליח לעבור את הכביש
בלי לחשוב שזה אולי הצד השני של החיים
כמו מראה, מי אני שם?
לא יכול לצאת מהבית
בערב שאין בו ירח
סטירה בפנים
עדיין יש את הסימן
ואנשים זרים כמו שלטים שמובילים לדרכים שונות
לא יכול לגעת בכולם
חלק מתים, חלק הופכים לדמויות בזיכרונות מפוזרים
מה הלב רוצה עכשיו?
בחדר הקטן, שמוזיקה מרעידה את הקירות
לא מעניין אותי אם יורד גשם בחוץ
ומכוניות מתרסקות על הקירות
לא יכול לצאת מהבית
בלי להרגיש שמשהו ממני נאבד
חתיכה קטנה מפאזל שלא הושלם
העשן חודר לעיניים
עכשיו מביט על הרחוב
מחלון קטן, שלא הצליח להיסגר
לא יודע אם זה אומר משהו על עצמי, יותר ממה שזה אומר על הכאב
אנשים הולכים בתנועה מהירה
אני נכנס מדי פעם לחדר המדרגות
עולה קומה וזורק את עצמי חזרה לרחוב בכוח
ואז חוזר חזרה
קרקס הולך ברחובות
אנשים בזוגות, צבעים בהירים
כמו רוקדים בהליכה
לא משתלב בתנועה
כביש שחור, אני יורד אליו
ומיד חוזר למדרכה, שנייה ואני מת
הכול עניין של שנייה
ובחדר הקטן, שהדלת נטרקת מאחורי
כול החיים מולי, פרושים כמו מפה נטולת שמות
ככה זה נוח, ככה יכול ליפול בלי להרגיש כאב
כביש שחור
אלף פרצופים לא מוכרים
ופרצוף אחד במראה, שמכה אותי חזק בבטן
ונשאר שלם.
לא יכול לצאת מהבית בלי להרגיש אובדן.