הייתי שקועה שם, שם בלילה של השיער שלה,
הריחות הקיפוני מכל עבר.
וביום, ביום שקעתי בתוכה, בפיה, עיניה, היא עצמה.

הרגשתי את השנאה נודפת ממנה כאלכוהול,
מתהלכת כשיכורה אל מולי, ותלתליה צוחקים אלי ועלי.

אהבתי אליה הייתה בשיא כשבכתה, דמעות של ים.
ים של יהלומים, ים של יהלומים מלוחים וטהורים כשלג.

היא אהבה אותי, כשנשברי, כשירדתי על ברכי
והודתי בהתמכרותי הנוראה אליה.
אז נשברתי לעיתים תכופות נתתי לה אותי,
רק בכתי שתתן לי לנוח ולו פעם אחת נוספת בין תלתליה השחורים,
בלילה של השיער שלה.