בדממת הליל המלבלב
מתגנבת בלאט לתוככי הלב
רוח קרירה מצמררת
נפש פצועה מקררת...

כל כך תמימה היתה בתחילה...
האמינה בתום לכל מילה
עם הזמן... שחקה...
נרמשה... נדחקה....

מצפה בכליון עיניים למחר...
אשר ישנה את העבר
עבר כה נסער, שלא חסך בדבר...
כמהה לעתיד... הנסתר תמיד...