29/08/2003
זה ממש מוזר לי לדבר אליך ככה. זה לא משהו שאפשר להבין
מדיבורים, צריך לחוות את זה בעצמך. אתה יודע יפה מאוד שזה לא
עובד ככה, ובכל זאת אני מודה לך שאתה מקשיב. צריך גם כזה
לפעמים.
הוא פשוט היה שם, זה לא שרציתי, זה היה בלהט הרגע וזה פשוט
קרה. אני מרגישה כל כך מטומטמת עכשיו. הו כמה מטומטמת. זה
מספיק בשבילי שאני צריכה לחזור ולחוות את זה. אני לא מצטערת,
אני מניחה. פשוט הייתי עושה את זה אחרת, לא כמו ילדה קטנה, כמו
מישהי בוגרת, אחראית. אני מספיק טובה בשביל זה, לא לגשת ככה
למישהו פשוט. אז היה לי אומץ, נכון, היה. ואיפה הוא עכשיו? לאן
הלך כולו? הוא לא נעלם פשוט הפך למשהו אחר, אנרגיה לא הולכת
לאיבוד, היא משתנה, ממירה את עצמה. זה מה שקורה, מאומץ זה הופך
לעצבים, על כולם, ובמיוחד על עצמך.
למה זה תמיד קורה לי? |
