כבר כמה ימים
נותנת למחשבות לזרום חופשי,
מתרגשת ומתעצבת,
חושבת שמנסים להעביר לי סימן
ואני לא מבינה.

כל כך הרבה אמונות,
כל כך הרבה אהבה,
כל כך הרבה פנטזיות וחלומות.
עולם מלא חיים נמצא בתוכי,
עולמי האמיתי.

חיה בסרט שאני ביימתי,
אני לא ביישנית, אני לא פחדנית.
אני מאוד בטוחה בעצמי
ובכל דבר שאליו אני פונה.

גם אם יקרה הדבר הכי נורא
אני עדיין אמשיך לאהוב את החיים,
כי הם כל כך מלאים ויפים.

נמצאת עם אנשים,
הם נקראים חברים,
אך לפעמים הדבר היפה הזה אינו אמיתי.
לא צריך "חברה הכי טובה",
צריך אהבה.

צריך לבטוח באנשים,
ולא לחשוב שכולם שוברים אמונים.
אתה צריך לאהוב את עצמך,
וכך תוכל להעניק אהבה לאחרים.
אתה צריך להכיר את עצמך,
וכך להכיר את האחרים במלואם.

נכנסו לתוכי ופגעו בי,
אבל האהבה יותר חזקה מכך.
אני אף פעם לא אשבר ואתמוטט,
כל עוד אני מחוברת למה שחבוי בי.

נתנו לך חיים,
עכשיו אתה הדמות הראשית,
כל אדם נקלע למשברים,
ולכל אחד יש דרך משלו
להתגבר על הרבה מן המצבים.

זה חלק ממעגל החיים,
כי אתה חי על מעגל,
ולא על קו ישר.