[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רועי בלום
/
מניאק

הלילה השניים עשר, עוד שבועיים, אני בת שמונה עשרה. לפני שלושה
ימים פגשתי את ירון במסיבה שליאת לקחה אותי אליה, איך זה היה?
נו טוב, אני חושבת כמו קסם, אתם יודעים בחור, בחורה, עיניים
וזה כל מה שצריך.
נו טוב אני אספר לכם איך זה היה בדיוק עוד רגע, אבל מה? יש לי
סוד קטן. הלילה זה הלילה! אתם יודעים למה אני מתכוונת, הלילה
אנחנו הולכים עד הסוף, ומאז אנחנו נוגדר על ידי ועל ידו זוג
לכל דבר.
אז איך היו שלושת הימים האחרונים...





"ליאת, את באה כבר, עוד מעט שתיים עשרה בלילה ואת עדיין לא
לבושה. נו מה קורה אתך? הלילה אני הולכת להשתכר כמו שצריך,
עברו חודשיים מאז שנפרדתי מנימרוד, ונשבר לי להיות עצובה, נו
מה קורה אתך?" אמרה יעל והחלה ללכת לכיוון דלת הכניסה.
ליאת הופיעה בדלת החדר שלה, בחורה חמודה, לא יפהפה כמו יעל,
אבל בהחלט חמודה: שתי עיניים שחורות כמו הלילה, שיער שחור קצוץ
ופרצוף עגלגל שתמיד מחייך. חוץ מזה היא הייתה יותר נמוכה מיעל
בראש לפחות, דבר שלא נראה בגלל העקבים הגבוהים שהיא לבשה.
מעליהם הייתה שמלה בעלת מספר רב של גוונים. ליאת הייתה חולה על
שמלות. וכמובן סיכה קטנה על השמלה של פרח, "זה כדי להוסיף
אישיות" היא תמיד אמרה.

ליאת שהגיעה אל יעל חייכה והנידה את ראשה "לחוצים היום מה,
מזמן לא היה שום דבר, ואחרי שנפתחת למעין את רוצה עוד צוף,
מה?" צחקה.
יעל הסמיקה "תפסיקי! זה בכלל לא זה ואת יודעת את זה."
ליאת חייכה חיוך גדול יותר שהראה את שיניה הלבנות "כן, כן!"
אמרה, והחלה לרוץ לרכב הישן שלה. יעל החלה לצחוק, וצעקה אחריה
"מה שבטוח זה שהמעיין מתוק" סיימה וניגשה למכונית הרועשת, "איך
את רוצה שאני אצוד לי מישהו עם רכב כזה?" אמרה לליאת.
ליאת התחילה לנסוע "אם יהיה לך מזל, לא ברכב הזה תחזרי." אמרה,
ולחצה על הגז קצת יותר מהר כאשר היא צועקת על נהג אחר שלפניה
"סע יה פדלאה, סע כבר."

לאחר עשרים דקות הרכב כבר חנה בחניה של "הסביבון" המועדון הכי
לוהט בזמן הזה. ליעל לא היה מושג את מי ליאת מכירה אבל היא
ידעה שלשלם בכניסה הן לא יתבקשו.
כרגיל הן נכנסו תוך זמן קצר להפליא בשביל אחד המועדונים
הלוהטים, אבל כל מה שיעל הצליחה להוציא מליאת על הסיבה שהן
נכנסו מהר כל כך הייתה חיוך בעל שינים לבנות.
המועדון היה כבר מלא כמעט לגמרי כאשר הן נכנסו, ליאת משכה את
יעל אחריה לכיוון הבר, דרך עשרות אנשים רוקדים.

יעל הבחינה פתאום באחד שרקד קצת שונה. הוא רקד בתנועות לא
רגילות וחבורה שלמה של בנים ובנות הביטה בו. יעל פיזרה את שערה
האדום, הארוך מתוך אינסטינקט. היא הביטה בו בזמן שליאת משכה
אותה וראתה שהוא לבוש במכנסי ג`ינס חומות וחולצה לבנה דקה על
גוף שרירי. היא לא אהבה את הפרצוף שלו מיד, והבחינה שלמרות
שניראה היה שהוא עסוק רק בריקוד, הוא מביט בה גם כן.
יעל הייתה רגילה שנועצים בה עיניים, היא נראתה טוב וידעה
להדגיש את זה, בעזרת ג`ינס צמוד, צמוד וחולצה עוד יותר צמודה
שלא נתנה הרבה אפשרויות לנחש מה יש מתחת.

היא אהבה שאנשים מביטים בה, בעיקר גברים. היא הרגישה כוח כאשר
היא יכלה לשחק בגברים. אולם הפעם היה משהו שונה, היא נפרדה
מנמרוד לפני חודשיים ומאז לא הרגישה שהיא נמשכת למישהו כמו
לבחור הזה שרקד כאילו רק המוזיקה ישנה...
יעל חייכה לעברו, וכאשר ראתה שהוא ראה את החיוך הסתובבה
והמשיכה אחרי ליאת לכיוון הבאר. היא ידעה שהוא תכף יבוא, כבר
היה לה ניסיון עם האנשים בעיר הגדולה, "רק שלא יהיה מטומטם"
היא התפללה.

ליאת הזמינה מיד ויסקי כפול, היא אהבה לשתות ולא הפריע לה
לנהוג אחרי זה. מה גם שבדרך כלל  הייתה מוצאת את עצמה מתעוררת
על הבאר בסביבות שמונה בבוקר כאשר העירו אותה, עם כאב ראש
אדיר.
יעל הזמינה בירה אחת קטנה מהחבית. היא עוד לא רצתה להשתכר,
"תמיד מוטב לפגוש אותם כאשר את עוד לא שיכורה לגמרי" היא תמיד
אמרה, והשתדלה לזכור את זה.

לאחר מספר דקות של המתנה היא גילתה שליאת כבר פגשה מישהו ואילו
הבחור שאליו היא חייכה לא  מגיע. יעל תפסה את ליאת. "בואי,
הולכים לרקוד" אמרה, ולבחור שאתו ליאת דיברה אמרה "היא תחזור
עוד מעט."
ליאת ניסתה להתנגד בהתחלה, אבל הויסקי כבר התחיל לעבוד והיא
הסכימה לעשות כל מה שחברתה הטובה ביותר תגיד לה. ליאת שאלה "רק
תגידי לי הוא נראה טוב או שסתם נדמה לי?" אמרה, והחלה לצחוק.
יעל משכה אותה לנקודה שבה הוא רקד קודם "הבחור שדיברת אתו נראה
כמו הצרות שלי" ענתה לה. ליאת התחילה לזוז בקצב המוזיקה "לא
יכול להיות שהוא ניראה כל כך טוב".

יעל מצאה את מה שחיפשה. הבחור עדיין רקד, ועדיין אנשים הביטו
בו. היא התקרבה למקום שהוא רקד, והתחילה לרקוד. היא ידעה
שמעכשיו חצי מהעיניים של הגברים והנשים יביטו עליה. היא ידעה
לשדר סקס בריקוד שלה, ואת זה היא ידעה.

תוך כמה דקות היה נראה למישהו מהצד שיש מלחמה בין בני זוג על
מי יביטו האנשים שמסביב. הבחור הגביר את הקצב של הריקוד שלו
כאשר ראה שיש לו מתחרה, ואילו יעל לא התכוונה לוותר אפילו
לרגע. היא הרגישה רעננה והבירה ששתתה פעלה עליה באופן מושלם.
היא אהבה את הקצב והגבירה אותו לקצב שבו הבחור השחום רקד.
בזמן הריקודים יעל והבחור הביטו אחד בשני ואפשר היה להרגיש את
החשמל שעבר ביניהם. אולם אף אחד מהם לא התקרב לשני.
ליאת שהבחינה במתרחש החלה להתקרב לבחור בזמן שהיא מנסה להיזכר
באיזה משפט שקשור "לאיזשהו מוחמד.. ואיזה הר."
לאחר שליאת התקרבה לבחור לא הייתה ברירה ליעל והיא התקרבה
לבחור גם כן. לבחור היה חיוך ניצחון שהיא לא אהבה, אבל היא גם
כן חייכה. היא סימנה לו עם אצבעה על הבאר, והבחור הנהן בחיוך.

לאחר מספר דקות יעל הייתה ליד הבאר עם ליאת שחזרה לדבר עם
הבחור שהיא דיברה אתו קודם.
יעל ראתה את הבחור מתקרב, והזמינה עוד בירה מהברמן. היא סימנה
לבחור להתיישב על כיסא שהיא שמרה בשבילו.
הבחור ראה את הבירה שהיא הזמינה וקרא למוזג "אפשר לקבל
מינרלים?". יעל הביטה בו "מינרלים" אמרה, ופרצה בצחוק.

הבחור חייך "יש לי עוד נסיעה ארוכה היום חזרה הביתה, חוץ מזה
קוראים לי ירון" אמר בהדגשה וחייך. אז הרים את ידו לכיוון ידה.
"לי קוראים יעל" ענתה לו בזמן ששלחה את ידה אליו. היא הופתעה
כאשר הוא אחז בידה ומשך אותה לפיו.
עד שהחליטה אם למשוך אותה חזרה או לא, הוא כבר נשק לה על ידה.
הוא שיחרר את ידה ואמר "את יודעת לרקוד טוב, מזמן לא ראיתי
משהי שיכולה להתחרות בי גם בריקוד וגם ביופי." חייך.

יעל התחילה לצחוק "ריקוד אני מבינה, ובהחלט יש לך גוף, אבל
יופי? אני חושבת שלא הבטת במראה הרבה זמן."
ירון הביט בה "עוקצנית ובעלת ביטחון עצמי. אני אוהב כאלו" אמר
וקם "אבל אני אוהב יותר לרקוד" אמר בזמן שפנה לרחבת הריקודים.
יעל הביטה בו מתרחק וצעקה "חכה רגע". היא קמה מהכיסא שלה כאשר
הוא נעצר. הוא הסתובב והמתין, היא חייכה "יש לי בעיה ואני לא
יודעת מה לעשות? אני בדרך כלל לא עושה את זה אבל, תבין החברה
שלי שתתה הרבה, אולי תסכים להסיע אותי הביתה, אני יודעת שזה
נשמע מוזר. הרי אנחנו לא מכירים או משהו כזה אבל, ראיתי שלא
שתית, ולא בא לי להזמין מונית." עצרה את נשימתה, והמשיכה "נו
אז מה אתה אומר? יש סיכוי?"

ירון נראה כאילו הוא שוקל בדעתו "אני בטוח שזאת טעות אבל חיים
רק פעם אחת" אמר, והסתובב לכיוון רחבת הריקודים. יעל צעקה "רגע
אבל איפה אני מוצאת אותך?" הוא הסתובב "תמצאי אותי כמו שמצאת
אותי קודם."

יעל חזרה אל הבאר וגילתה שליאת נעלמה "איפה היא עכשיו הילדה
הזאת, אני לא מאמינה איך השפלתי את עצמי." לאחר שעתיים שבהם
מצאה ואיבדה את ליאת מספר פעמים, ולאחר שראתה שהיא לא מצליחה
לספר לה מה היא עשתה. יעל החליטה שהמיטה קורצת מאוד.
בדיוק באותו רגע היא הרגישה טפיחה מאחור על כתפה "אם את מוכנה
אני מוכן" אמר ירון שהופיע מאחוריה.
יעל חייכה "אני יותר ממוכנה, חשבתי שיהיה פה יותר מעניין,
ומסתבר שלא." אמרה, והחלה לגשת לפתח.ירון הלך אחריה "את צודקת,
גם אני חשבתי שיהיה פה יותר טוב." אמר, ושתק.
יעל נעצרה והביטה בו "אני רק מקווה שלא שתית משהו, יש לי כבר
טרמפ עם שיכורה אחת."
ירון חייך חיוך עייף "אני אולי קצת עייף מהריקודים אבל לא
שתיתי אפילו טיפה אחת של אלכוהול" וסימן לה "בואי, האוטו שם"
עם אצבעו.

הם הגיעו לרכב יפני חדש שיעל לא זיהתה. לא שבדרך כלל היא מזהה.
היא נכנסה לכיסא לידו ולא הבינה למה הוא לא נוסע לאחר שהתניע
"אתה מתכוון להישאר פה עוד הרבה זמן?" שאלה.
ירון הסיט את ראשו אליה "ולאן את רוצה שאני אסע?" שאל הוא
בתשובה.
יעל אמרה "אלי הביתה, שאני אוכל ללכת לישון."
ירון חייך שוב חיוך עייף "ואיפה הוא הבית שלך" שאל.
יעל התחילה לצחוק "איפה הבית שלי? אוי אני מטומטמת. סע למגדל
שלום אני גרה ליד" אמרה צוחקת. ירון נסע למגדל שלום, ושם יעל
הסבירה לו איך להגיע לביתה. כאשר הוא נעצר יצאה יעל מהרכב,
והחלה ללכת לכיוון הבית שלה.

ירון קרא לה "יעל חכי רגע" ויצא מהרכב. יעל נעצרה מופתעת. היא
הרגישה איך המיטה קוראת לה.
ירון ניגש אליה "אני כל הערב רוצה לעשות משהו" הוא אמר. ירון
הוציא את ידו מאחורי גבו דבר שיעל לא ראתה עד עכשיו, והושיט לה
ורד לבן.
יעל הביטה בעיניו החומות חייכה וניגשה אליו. ירון הושיט לה את
לחיו כאשר היא התקרבה לנשק אותו.
יעל תפסה בעזרת שתי אצבעות ואגודל את סנטרו וסובבה את ראשו
לכיוונה, אז נשקה לו נשיקה קצרה על שפתיו, והחלה לרוץ לביתה,
היה נדמה לה שהוא לחש משהוא כמו: "שבע", או "שבוע" אבל היא לא
הייתה בטוחה בכלום מלבד זה שמיטה חמה מחכה לה.

למחרת בבוקר היא התעוררה וגילתה בחדרה זר ורדים אדומות ועליו
כרטיס ברכה שבו כתוב ליעל. ליד היה פתק מאימא שלה ועליו סימן
שאלה בלבד.
היא התקשרה במהירות לליאת, ולאחר מספר צלצולים היא שמעה את
קולה הרדום של חברתה "הלו, מי מתקשר כל כך מוקדם ביום שבת? חסר
לך שזה לא חשוב."
יעל ענתה "זר ורדים אדומים."
תוך שנייה ליאת נשמעה יותר ערנית "מה? מה זר? איזה זר? ממי? מה
אני לא יודעת? למה אני לא יודעת? נו את מתכוונת לספר לי או
שסתם רצית להכניס אותי למתח?" יעל הגיבה "תשתקי אז אני אענה
לך." ליאת אמרה "טוב אני שותקת, אבל אני רוצה את כל הפרטים
העסיסיים ומהר."

יעל לקחה נשימה עמוקה, היא ידעה מה זה אצל ליאת כל הפרטים. זה
עד הפרט הכי קטן והכי לא חשוב. היא גם אהבה לפרט אבל הפעם היא
עדיין התרגשה.
יעל רוקנה את ריאותיה והחלה מדברת "אני לא סגורה לגמרי אבל
הייתה נשיקה,
אני חושבת. בלי מילים מיותרות." צעקה כאשר היא יודעת שאם לא
חברתה תפסיק אותה לאחר כל משפט.
היא המשיכה "יצאנו מהמועדון ונסענו אלי הביתה ואני לא יודעת
למה אבל אני זוכרת שכל הנסיעה הוא
הצחיק אותי, ובסוף הנסיעה כאשר הגענו אלי הביתה ויצאתי הוא קרא
לי לרגע, הוציא ורד לבן יפהפה
מהיד שלו והושיט לי אותה, התכוונתי לתת לו נשיקת תודה על הלחי,
וכאשר הוא סובב אלי את הלחי, אני לא יודעת למה, אני סובבתי לו
את הראש ונתתי לו נשיקה על השפתיים, וברחתי הביתה." אמרה
והשתתקה.

ליאת אמרה "והזר, נו את לא יכולה לעשות לי את זה, מה עם הזר?"
יעל חייכה "אני לא יודעת, התעוררתי והנה הוא ליד המיטה שלי ויש
עליו פתק ליעל וזה הוא. ניראה לי
שאימא שלי מצאה אותו בחוץ ושמה לי אותו בחדר וליד דף ענק עם
סימן שאלה עליו. אני חושבת שאני
הולכת להיחקר ברגע שאימא שלי תגלה שקמתי. חוץ מזה איך היה לך?
הרי גם את מצאת מישהו..."

באותו ערב יעל הסתובבה עצבנית בבית. היא גילתה שלירון יש
תושייה.
הוא התקשר, ואמר שהוא השיג את הטלפון ב- 144, מה שרוב הגברים
לא היו מספיק חכמים לעשות.
הוא שאל אותה אם היא רוצה לצאת לאיפה שהוא בערב והיא ענתה די
מהר "כן בכיף." דבר שבדרך כלל היה די מביך לגביה, כיוון שאחריה
רדפו יותר זמן.
למשל נמרוד רדף אחריה כמעט חודש לפני שהיא נתנה לו את הטלפון
שלה. עכשיו היא בעצבים עם כל מי שמעז לדבר אתה. ההורים שלה
תפסו ממנה מרחק ואחיה הקטן לא העז להוציא את הפרצוף שלו מהחדר
שלו, רק ליאת דיברה אתה קצת ואיחלה לה בהצלחה.
"סוף סוף הוא הגיע" אמרה לעצמה יעל כאשר ראתה את הרכב שלו
למטה. היא צעקה שלום להוריה ורצה למטה מבלי להקשיב לתשובה.

ירון לקח אותה למסעדת דגים יקרה וכאשר היא אמרה שהיא לא יכולה
לשלם על כל זה הוא צחק, ואמר "היום הכול עלי, ג`נטלמן ועד
הסוף".
ירון הצחיק אותה כל הזמן, והיא אהבה את החיוכים שלו, הוא סיפר
לה שהוא באחת היחידות בצבא שלא מדברים עליהם, והיא גילתה שהוא
גדול ממנה רק בשנה.
הוא ישב קרוב אליה וליטף את רגלה עם ידו תוך כדי זה שהוא מביט
בעיניה בשתיקה.

יעל הרגישה איך היא מתאהבת בו בכל רגע שהיא נמצאת אתו יותר.
היא לא ידעה אם זה הים או המבטים שלו שפשוט המסו אותה, אבל היא
ידעה שהיא כבר לא תוכל להיפרד ממנו כל כך מהר.

יעל החליטה להעלות את הנושא, ואמרה "אני יודעת שאנחנו רק
יומיים ביחד אבל..." ירון השתיק
אותה,"המתיני רגע, אם אנחנו הולכים עכשיו להיות רציניים אז זה
עד הסוף. תני לי לומר לך קודם את מה שאני רוצה, אולי לך זה לא
יהיה חשוב כל כך אבל לי זה כן." הוא השתתק ויעל המתינה.

הוא לקח נשימה, והמשיך "זה ככה. אני כבר בצבא את יודעת ו... זה
לא הנושא, אני לא יודע איך לומר את זה בצורה יותר פשוטה אבל זה
מה שיש לי לומר ואני אשתדל לנהוג הכי ברכות. אני מדבר על מין.
יש לי ניסיון בזה ואני לא מתכוון לוותר על זה אפילו במעט. אני
מחבב אותך, אולי אפילו אוהב אותך אבל זה דבר שאין לי כוונה
לוותר עליו. אין לי מושג אם יש לך ניסיון, אבל כזה אני, אם אין
לך ניסיון אני מוכן ללמד אותך אבל אני לא מוכן להמתין מספר
חודשים.
ניסיתי לומר את זה בצורה הכי פשוטה והכי קלה שיש לי, ואני חושב
שגם את מחבבת אותי אז... עכשיו אני אשתוק, אמרתי מה שיש לי,
שאר הדברים מסתדרים עם הזמן. פשוט זה נושא שאני רוצה לסגור
מההתחלה, עוד לפני שאני מקבל מחויבות כלשהי." הוא השתתק.

יעל הביטה בו "אני לא יודעת. כאילו, לא חשבתי על זה עד עכשיו,
ו... אני לא יודעת, אני צריכה לחשוב על זה, לישון על זה לילה."
אמרה.
ירון חייך "בואי ניסע ונדבר מחר. נראה לי שהפלתי עליך הר.
תחשבי על זה ותחליטי, אני לא רוצה שתחשבי שההחלטה נפלה עליך
מתוך לחץ."

ירון הזמין חשבון ושילם. הם קמו והלכו לרכב. הוא הסיע אותה
הביתה וכאשר היא רכנה כדי לנשק אותו הוא הסיט את ראשו "מחר,
אם?" אמר וחייך.
יעל יצאה מהרכב כאשר חצי חיוך על פניה. היא נכנסה הביתה
במהירות ומשם למיטה מיד, בלי לטלפן לליאת כמו שהבטיחה. "אני
חייבת לישון על זה" היא אמרה, ועצמה את עיניה. לאחר יותר מחצי
שעה היא נרדמה כאשר בעיניה זוג דמעות.

למחרת היא קמה מהמיטה בחיוך "החלטתי" היא אמרה לעצמה "אם זה מה
שהוא רוצה,
וזה כל כך חשוב לו אז לי אין בעיה אם זה. זה פשוט יבוא יותר
מוקדם ממה שזה היה צפוי."
היום טס לה. יעל בילתה חלק קטן עם ליאת שהבינה שהיא לא תקבל
תשובות בקשר ליום אתמול, לאחר מכן היא הלכה לבית מרקחת וקנתה
מספר אמצעים, לפחות שידע שגם אם עושים משהו אז זה בטוח ולא שום
דבר אחר, חשבה.
הערב הגיע במהירות יותר גדולה ממה שציפתה והיא התחילה
להתרגש...





אז ככה זה היה עד עכשיו, אתם מבינים? ועכשיו אחרי שהחלטתי אני
יודעת שזאת ההחלטה הכי טובה
שיכולתי לעשות. למה? ת'אמת כי אני פשוט אוהבת אותו, והוא אוהב
אותי וזהו.





לאחר מספר דקות נשמעה דפיקה בדלת. יעל ידעה שאלו לא הוריה, היא
כבר סילקה אותם לפני יותר משעה.
את הטריק הזה היא למדה מליאת שקנתה להוריה כרטיסים לקונצרט
בטענה שהם גם ככה לא יוצאים כמעט ועכשיו, כאשר היא דואגת להם
הם חייבים לצאת.

נשמעה עוד דפיקה בדלת, ויעל ניגשה. היא פתחה את הדלת, וירון
עמד שם, בידו האחת זר ענק של ורדים, ובידו השנייה היה בקבוק של
יין לבן. הוא לבש חולצה פשוטה וג`ינס כחול.
הוא חייך בכניסה "את מתכוונת להזמין אותי פנימה?" שאל.
יעל חייכה חזרה "אני צריכה?" שאלה בתשובה, ונכנסה פנימה.
ירון נכנס אחריה. הוא ניגש אל המטבח, והניח שם את זר הוורדים,
ואת בקבוק היין.

יעל ניגשה אליו מאחור, וליטפה את כתפיו השריריות "אתה צריך
כוסות?" היא שאלה. ירון חייך "זה לאחר כך, זה יותר בשביל
להחזיר את הכוח." אמר, והסתובב אליה. "אני מבין שהחלטת כאשר
התקשרת אלי" אמר לה בלחישה.

יעל הנהנה. היא תפסה את אחת מידיו ומשכה אותו לחדרה "תבין"
אמרה "יש לי ניסיון מועט בקטע הזה. אתה מבין, נכון?"
ירון חייך "אל תדאגי" הוא לחש "אני כבר אטפל בכל מה שצריך." הם
נכנסו לחדרה, ויעל הגיעה למיטתה "אז זאת היא המיטה" אמרה
חיוורת קלות.
ירון הוריד את החולצה שלבש "אני מסוגל לזהות" אמר, וליטף את
ידה.
היא החלה להוריד את בגדיה, וירון לחש לה "יותר לאט, יש לך גוף
יפה."
יעל ראתה אותו מוריד את מכנסיו, נשאר עם תחתונים ונכנס למיטה
שלה. היא נשארה עם תחתונים, וחזייה פרחונית, וניגשה למיטה.
ירון חייך אליה את אחד מחיוכיו שהיא כל כך אהבה, ושלח אליה יד.
היא אחזה ביד ונכנסה למיטה הקרה.

היא גילתה במהירות שירון בהחלט מקצוען, תוך שניות תחתוניה
ותחתוניו עם החזייה שלה היו על הרצפה, וירון החל לנשק את
גופה.
היא רעדה בהתחלה אבל תוך זמן קצר היא החלה להנות, ונאנקה כאשר
ירון חדר לתוכה. גופה להט ורעד בגלים קצובים. היא ניסתה לעשות
גם כן משהו אבל ירון שלט בה, ידיו חדרו לכל גופה, ועברו בין
שדיה לשאר חלקי גופה.
ירון המשיך במהירות וללא הפסקה במשך מספר דקות שנראו לה כגן
עדן עלי אדמות, אז נאנח בקול וגמר בתוך הקונדום שהיא הגישה לו
זמן קצר לפני.
יעל לא הייתה בטוחה אם היא גמרה, אבל מבחינתה כל עוד אהובה
נהנה היא מאושרת.

ירון הסתובב על גבו והתנשף, לאחר מספר שניות התרומם ויצא מן
המיטה.
יעל הביטה עליו "תישאר עוד קצת במיטה" אמרה, והוא הביט בה לפתע
במבט שונה מאלו שהוא הביט בה עד אותו רגע. לפתע היא הרגישה
ערומה, ונבוכה.
ירון הניד את הראש, ואמר "אני לא חוזר," והחל להתלבש במהירות.
יעל הביטה בו נבוכה "למה? זה משהו שעשיתי?" שאלה.
ירון הביט בה וחיוך נבזי עלה על פניו "מצטער אבל אני לא שומר
על קשר עם..." השתתק לרגע, והמשיך כאשר סיים ללבוש את הנעלים
שלו "שרמוטות" הוסיף, והחל יוצא מן החדר.

יעל הביטה בו המומה, לא מאמינה, ואז החלה לבכות. היא שמעה את
הדלת נטרקת אחריו, וידעה שהיא לא תראה אותו יותר. היא הרגישה
מושפלת וזולה, היא לא האמינה שהוא עשה לה את זה. היא כבר שמעה
על סיפורים כאלו אבל היא לא האמינה שדבר כזה יכול לקרות גם לה.
לאחר כמה שעות היא שמעה את הוריה נכנסים הביתה, וכאשר אימא
נכנסה לחדר היא עשתה את עצמה ישנה כדי שאימא שלה לא תיראה את
העיניים האדומות שלה.
למחרת פגשה את ליאת בבוקר. היא רצתה לספר לה אבל לא יכלה.
ליאת שהבחינה שמשהו קרה לחברתה ניסתה למשוך ממנה את הסיפור ללא
הצלחה כל הבוקר. רק בצהרים נפתחו ארובות עיניה של יעל, והיא
סיפרה לליאת הכול מההתחלה, ועד הסוף.
ליאת חיבקה אותה ואמרה "אני עוד לא יודעת איך אבל המניאק ישלם,
הוא ישלם בגדול אני מבטיחה לך, בתור החברה הכי טובה שלך אני
מבטיחה לך המניאק ישלם" אמרה והמשיכה לחבק את יעל.

לאחר שלושה ימים התקשרה ליאת ליעל "יש! יש מצאתי איך לטפל בו,
וזה כבר בטיפול." אמרה והמשיכה "תסמכי עלי המניאק עוד לא יודע
מה הולך ליפול עליו, אני אצור אתך קשר ביום חמישי, עד אז תהיי
סבלנית, אני עוד לא יכולה לומר בדיוק מה קורה אבל פשוט חכי."
סיימה צוחקת... יעל ניתקה את הטלפון. היא כמעט שלא אכלה מאז
שהוא עשה מה שעשה והוריה התחילו לדאוג לה.
ביום חמישי התקשרה שוב ליאת "הכול מוכן, את באה אתי היום,
ואנחנו נוקמות במניאק. עד שהוא לא יחלום לעשות שוב דבר כזה
בחיים."

יעל ענתה לה בקצרה, ולאחר שכנוע נוסף של ליאת הסכימה לבוא.
בערב היא התלבשה בחוסר התייחסות וירדה אל ליאת כאשר זו צפצפה.
ליאת חייכה כאשר ראתה את יעל "את לא יודעת מה מתוכנן, אבל תדעי
שהסוף המתוק שמור רק לך." סיימה והחלה לנסוע במהירות לכיוון
אחד המועדונים.

ליאת יצאה במהירות מהמכונית וחייכה "תעלי קצת את מצב הרוח, זהו
יום הנקמה, וזאת הולכת להיות נקמה!"
יעל חייכה חיוך מאולץ והתקדמה לכיוון המועדון.
ליאת שראתה את חברתה מחייכת, חייכה גם היא ומשכה אותה לכיוון
המועדון, היא דיברה עם אחד
השומרים, והוא נתן לה להיכנס כרגיל ללא תשלום. יעל הרגישה
שהעולם הולך להתנפץ עליה והייתה בטוחה שאם היא תראה את ירון
היא תתחיל לבכות.

ליאת חיבקה אותה כל הזמן ומשכה אותה לאחד הצדדים באולם. שם היא
הציגה ליעל חתיכה שלא היה צריך לדמיין הרבה מגופה בזכות מה
שהיא לבשה. "זאת לימור" אמרה בגאווה ליאת, והיא המפתח בתרגיל
שלנו" יעל ולימור הביטו אחת על השנייה, ולימור אמרה "ליאת
סיפרה לי ואל תדאגי הוא הולך לקבל במקום הרגיש."
יעל הביטה על שתי הבנות מבלי להבין שום דבר, ולימור אמרה לליאת
"אני רואה שלא סיפרת לה." ליאת חייכה "ברור שלא, זאת הפתעה."
יעל הייתה עכשיו מבולבלת לחלוטין אבל החליטה לסמוך על ליאת.
היא הלכה אחרי ליאת וישבה באחת
הפינות של המקום שבה יכלה לצפות בכל המועדון.
לאחר כמה דקות ליאת סימנה לה על אחת הפינות במועדון, ושם היא
ראתה את לימור רוקדת עם ירון.
יעל הביטה מופתעת בליאת שחייכה "אל תדאגי בעוד רגע הפיתיון
ייתפס." יעל ראתה שירון בהחלט מנסה לצוד את לימור שרק לאחר כמה
ריקודים התייחסה לחיזוריו והסכימה לרקוד אתו.
לאחר שעתיים שבהם לימור וירון רקדו, ודיברו מספר פעמים ליד
הבאר. יעל ראתה שהם מתקדמים ליציאה.
ליאת חייכה "שלב שתיים, בואי" אמרה ליעל. הן התחילו לצאת
מהמועדון, והלכו לאוטו של ליאת.
ליאת זירזה את יעל והחלה לנסוע במהירות לכיוון הים.
יעל המופתעת שוב שאלה "איך את יודעת לאן הם נוסעים?"
ליאת הביטה בה "זה הרי כבר קבוע" אמרה, והמשיכה "הם לא רק
נוסעים למקום שרק אני ולימור יודעות אלא נוסעים במכונית של
לימור." צחקה "אל תדאגי, מעטים יכולים לומר לא ללימור."
הן הגיעו לים ונעמדו בנקודה מסוימת. ליאת דוממה את המנוע,
ויצאה מן הרכב "בואי" אמרה, ונתנה את המפתחות ליעל "רק אל
תשכחי איפה האוטו עומד." היא נעמדה מאחורי שיח, "עכשיו
ממתינים" אמרה.

לאחר מספר שניות יעל שמעה רכב מתקרב, ולאחר רגע נוסף היא ראתה
אורות. ליאת משכה אותה "רק שלא יראה אותנו, זה יהרוס הכול."
הרכב הלבן התקדם לאט לנקודה שהן עמדו בה, ונעצר במרחק של פחות
מחמישה מטרים מהן.
ליאת ויעל ראו את ירון מנסה לנשק את לימור שהדפה אותו בקלות
ויצאה החוצה "תיראה איזה יופי פה"
אמרה לירון שיצא אחריה.

היא המשיכה "בוא אל תדאג אתה תקבל את מה שלחשתי לך" אמרה
צוחקת. ירון חייך ושם את ידו על כתפה של לימור "את לא רוצה
שמיכה או משהו כזה?"
לימור חייכה "אז איפה יהיה כל הכיף" אמרה לו והתקדמה מן הרכב
"אבל עכשיו אם אנחנו רוצים להיות
חיות בג`ונגל אנחנו צריכים להיות בלי בגדים" אמרה והחלה להוריד
את בגדיה. עורה השזוף נראה היטב לאור הירח, וירון החל מוריד את
בגדיו במהירות כאשר הוא נשאר רק עם תחתוניו עליו.

לימור צחקה "חיות לא לובשות כלום, מה אתה מתבייש ממני" אמרה
ונשארה ערומה כביום הולדה. היא זרקה את הבגדים לתוך הרכב והחלה
מתרחקת מן הרכב כאשר היא משאירה את דלת הנהג פתוחה.

ירון הוריד במהירות את תחתוניו והחל לרוץ אליה. הוא הגיע אליה
והחל לנשק אותה כאשר גבו למכונית.
ליאת אמרה ליעל "אני מקווה שאת יודעת איך נוהגים במכונית שלי,"
וזינקה במהירות למכונית של לימור.

יעל שלא הספיקה לומר דבר הבחינה שלימור לוחשת משהו לירון לאחר
שאלו התרחקו יותר מעשרים מטר מן הרכב. ירון הפסיק לנשק את
לימור והחל לנקות את הקרקע בזמן שהיא הלכה לכיוון
הרכב, לימור נכנסה לרכב, וקרצה לכיוון שבו עמדה יעל.

לפתע הרכב התניע והחל נוסע. ירון הבחין בזה מאוחר מידי והחל
לרוץ אחרי הרכב במהירות, ערום לגמרי כאשר איבר מינו מתנוסס
לכול עבר, והוא מקלל, צועק, ומאיים עם ידיו על המכונית.
יעל החלה לחייך וניגשה למכונית של ליאת. היא נכנסה למכונית
ונעלה את כל הדלתות, אז התניעה את
המכונית והחלה נוסעת לאיטה לכיוון שאליו רץ ירון.
היא הבחינה בירון המופתע מאחורי שיח. הוא לא הבחין מי הנהג
וניסה לצעוק לה לעצור.
חיוכה גדל וצחוק התחיל לצאת מתוך שפתיה. היא החלה לנסוע
לכיוונו של ירון, ובמרחק של כעשרה מטרים ממנו פתחה סדק בחלונה
וצעקה "מצטערת אבל שרמוטות לא לוקחות טרמפיסטים ערומים." סגרה
את החלון, והחלה לנסוע לכיוון ביתה של ליאת כאשר היא צוחקת.
ירון עמד בהלם מאחורי השיח כאשר גילה מי באוטו ונשבע לנקום...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"את לא יכולה
לאכול את העוגה
ולהשאר רזה"




פנינה רוזנבלום,
חברת האקדמיה
לשיבוש פתגמים


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/5/01 13:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רועי בלום

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה