לגל היה צב. היא מצאה אותו בגינה ליד הבית. הוא הלך קצת מוזר
וגל הוציאה לו קוץ מהרגל. גל וצב (כך קראה גל לצב שלה) נהיו
חברים. צב לא היה צב גדול מידי או קטן מידי והוא אכל חסה וחי
בשקט בבית של גל.
כשגל וצב היו יוצאים החוצה לטייל, גל תמיד נזהרה שלא ללכת מהר
מידי שצב לא ירגיש איטי. גל שהייתה רגילה לרוץ הרבה מצאה את
ההליכה האיטית והשקטה לצד צב מרגיעה ומנחמת, שלווה. צב ידע את
הדרך הביתה. גל החליטה להביא יום אחד את צב איתה לבית-הספר.
צב נשאר בקופסא שלו עם החסה בתיק של גל. לקראת סוף היום גל
אירגנה את התיק מהר מהר והתכוננה לריצה שתגיע. אולי. הפעמון
צילצל, גל קמה מהר לקחה את התיק ופרצה מהכיתה והתחילה לרוץ.
היא ידעה שהשער של בית-הספר עוד נעול כי השומר נרדם תמיד. גל
ברחה מבין הסורגים לרחוב והתחילה ללכת. היא לא ראתה אותם
עוקבים אחריה היום וצב היה איתה והיא לא רצתה לטלטל אותו יותר
מידי. היא כבר הייתה באמצע הדרך הביתה, קצת לפני הצומת הגדול
שתמיד הפחיד אותה. אבל אחרי החנות של כולבו, שבה תמיד יש המון
ילדים, במיוחד ביום חם כזה. אז היא שמעה אותם. הם רצו אחריה
מהלומות הרגליים שלהם על הבטון. היא חטפה מבט אחורה וראתה אותם
מספר מטרים ממנה. היא התחילה לרוץ. יודעת שאם רק תעבור את
הביתן הקטן של מפעל הפיס אז יהיו שם אנשים. אבל גל לא הספיקה.
הם תפסו אותה. וגררו אותה לפינה נידחת. היו שם תשעה ילדים. גל
ניסתה להחזיק את התיק שלה כדי להתגונן אבל מאור לקח לה אותו
וזרק אותו הצידה. גל הסתכלה בחרדה מבין הרגליים שהקיפו אותה
וראתה את התיק נוחת על הריצפה. את הקופסא של צב נופלת ונפתחת,
ואת צב מתחיל לצאת ממנה.
גל ידעה שאם הם יראו את צב וידעו שהוא חבר שלה, הם יהרגו אותו
כדי להכאיב לה. אז במקום להסית את תשומת ליבה לצב היא חזרה
להתבונן בילדים המקיפים אותה וקוראים לה בשמות גנאי. בועטים
אדמה לכיוונה.
היא ישבה על האדמה. היא התחילה להתרומם ורצתה לברוח לכיוון
השני, שלא יתפסו את צב שהילך לו בשקט ולאט לאט היא ניסתה לפרוץ
מהמעגל שחסם אותה. אבל הם רק דחפו אותה מיד ליד ככדור ולבסוף
הצמידו אותה לריצפה.
מוטי אמר שהוא שכח את הכדורגל שלו היום אז הם ניסו להפוך את גל
לכדורגל. אבל גל לא ידעה להתגלגל כמו כדור. אבל כשהם סיימו
איתה גל נראתה כמו כדורגל מפונצ'ר. כתמים כחולים על עור חיוור.
גל סירבה לבכות וכשהיא שכבה שם מנסה להתכווץ ולהגן על הבטן
והראש, היא ראתה את צב. הוא עמד שניות והסתכל בה בעיניים
עצובות וכשהדמעות התחילו לזרום צב הפנה ראשו והלך. נעלם מעבר
לפינה.
הילדים עזבו לבסוף.
גל זחלה לתיק שלה. סגרה אותו, הניחה על גבה, התרוממה והתחילה
ללכת הביתה צולעת,    מפונצ'רת.

היא חיפשה את צב אבל לא מצאה אותו.
כשהגיעה לצומת משמרות זה"ב כבר לא היו שם וגל פחדה לחצות את
הכביש לבד. היא ידעה שלא הרבה אנשים עוברים בשעות הללו את
הכביש אבל היא חיכתה עד שיגיע מבוגר. אחרי שעה הוא הגיע והיא
הלכה אחריו, חוצה את הצומת. היא ראתה על הדשא מרחוק כמה ילדים
מבית-הספר משחקים עם כלב ולקחה נתיב אחר הביתה. הספיק לה להיום
ואין לה כוח לברוח גם מכלב. כשהיא סוף סוף הגיעה הביתה צב חיכה
לה ליד הדלת.
יום שישי ואמא מבשלת. גל נכנסת הביתה עם צב והולכת להתקלח.
בשביל יום שישי. לפחות זה מה שהיא אומרת לאמא. גל נכנסת
לאמבטיה לשטוף את הלכלוך ולהפסיק ולנקות את הדימומים שיש לה.
היא יוצאת מהאמבטיה, מתלבשת.
אמא שוב הכינה את ההמבורגר שגל לא אוהבת. גל יושבת לשולחן
ולועסת, מכניסה את מה שלעסה לכיסים ואוגרת בפה. את המלפפון
החתוך היא משאירה על הצלחת. מתגנבת לשירותים ומרוקנת את הכיסים
והפה מהבשר ומורידה את המים. היא חוזרת על התהליך עם חתיכות
המלפפון והולכת להכין שיעורי בית. היא לא מסוגלת להסתכל לצב
בפנים ולא הולכת לשחק איתו.
היא מחליטה שמחר כשילכו לטייל באנדרטה לזכר חטיבת הנגב להסתכל
על הפרחים. היא תיקח איתה את צב ותשחרר אותו לטבע.
"אולי ילדה אחרת תמצא אותו. ילדה טובה. ילדה יפה וחכמה שראויה
לאהבה של צב. לא כמוני..." גל חושבת לעצמה.

יום למחרת גל משחררת את צב. הוא קצת מסתכל עליה ואז על עלה
עסיסי ומתחיל לכרסם.

גל מסתובבת והולכת ללמוד שמות של פרחים.